הסיפור המרכזי של סוף עונת הכדורגל בישראל הוא שאלת חזרתו של ערן זהבי למכבי ת"א אחרי קריירה משגשגת ויוצאת דופן בסין ובהולנד. בתווך הפך לציר המרכזי, מלך השערים והכוכב הבלתי מעורער של נבחרת ישראל, למרות שבשורה התחתונה, כמו כוכבי־על ישראלים גדולים אחרים בעבר – גם הוא לא הצליח להביא את הנבחרת לארץ המובטחת, טורניר גדול כמו מונדיאל או יורו.
ביולי הקרוב יחגוג זהבי 35. על פניו, גילו המתקדם הותיר חותם בשנתיים האחרונות בליגה ההולנדית, אמנם לא ליגה בכירה מאוד באירופה, אבל טובה ואיכותית בהרבה מהסינית. הוא השיג עם איינדהובן גביע יוקרתי אחרי ניצחון על אייאקס בגמר ההולנדי וסיים שני בין מבקיעי הקבוצה, עם 11 שערים ו־7 בישולים ומקום 13 מכובד בטבלת מבקיעי הליגה העונה.
החותם בא לידי ביטוי עכשיו, בסיום העונה. השבוע הודיע זהבי שבגלל פציעה וניתוח ייעדר ממשימותיה הקרובות של הנבחרת בקמפיין החדש של גביע האומות, המשחקים מול איסלנד ואלבניה.
כמו שחקנים גדולים אחרים – רונאלדו, מסי, וגם מיקי ברקוביץ' – זהבי מצליח למתוח את שנות הפעילות שלו בגלל גנטיקה טובה, ליווי פיזיולוגי ורפואי צמוד ורעב אדיר למשחק, בלי קשר לתגמול הכספי העצום שלו הוא זוכה. ככה זה עובד אצל ספורטאים ברף הגבוה ביותר - התשוקה למשחק לא מסתיימת אף פעם, גם אם מצב חשבון בנק מעולם לא היה טוב כל כך.
מכבי ת"א מסיימת את העונה כשלפחות מחזור אחד לפני סופה היא לא מצליחה להשיג אפילו את המקום השני. למרות שמכבי חיפה הושפלה על ידיה במפגש האחרון ביניהן, חיפה השתלטה על הליגה כאן והחזירה לעצמה שתי אליפויות אחרי עשור שחון. זהבי הוא סמל העליונות של מכבי ת"א באמצע העשור הקודם, והיא ואוהדיה מתגעגעים לימים האלה, ואליו.
עכשיו בואו נפרק קצת את האירוע הזה וננסה להבין למי זה טוב, אם בכלל. התומכים בחזרה של זהבי לישראל יגידו שהוא הגיע לגיל שבו צריך לעצור את הקריירה הבינלאומית, שמיצה עד תום את יכולותיו, כולל הזכייה בגביע ההולנדי. הם יוסיפו שגם בגילו יוכל להחזיר את מכבי ת"א לפסגה ולקבל כשיפרוש תפקיד מקצועי מרכזי כמו מאמן, מנהל מקצועי, מה שירצה. ידברו כמובן גם על צורכי משפחתו, אשתו וילדיו, שרוצים לחזור לארץ אחרי שנות נדודים ולהתאחד עם המשפחה המורחבת.
מנגד, יש כאלה שחושבים שחזרה שלו לא תעשה טוב - לא לו ולא לקבוצה. ההיסטוריה הישראלית מלמדת שככל שאתה כוכב גדול שחוזר לארץ אחרי קריירה ארוכה ומשגשגת, כך קבלת הפנים לאורך זמן תהיה צוננת ותסתיים במפח נפש דו־צדדי. דוגמאות לא חסרות, למשל אייל ברקוביץ', חיים רביבו ויוסי בניון. היו גם הצלחות של לגיונרים שחזרו, למשל אליניב ברדה, וואליד באדיר, שלום תקוה ורונן חרזי, אבל מדובר בכוכבים עם אגו מרוסן בהרבה, שהיו פגיעים פחות.
הקהל הישראלי הוא קהל מאוד לא סלחן, בייחוד עבור כוכבי־על עשירים שחוזרים ולא מצליחים לשחזר את מה שראינו מהם כשהיו באירופה. מזלזלים בהם, שורקים להם בוז, מייבשים אותם על הספסל ומקטרים מאחורי גבם על העול הכלכלי שהפילו על תקציב המועדון. גם התקשורת מאבדת סבלנות, ולפעמים גם נהנית לצפות בשקיעת האלים הזאת ומחשבת את קיצם לאחור.
עמוק מתוך המשבר המקצועי שלה, מכבי ת"א עלולה לראות בשובו של זהבי את חזות הכל ולשים את כל הז'יטונים עליו. נכון שמדברים על כך שערן עצמו מתנה את חזרתו בחיזוק משמעותי של הסגל, אבל מצד שני אירוע שובו עלול להיות שחזור הישורת האחרונה של עידן אבי נמני במועדון, שממרחק הזמן מוסכם כמעט על כולם שגרמה נזק.
כשפרסונה כל כך דומיננטית "מנהלת" מועדון, כולם, במודע או בתת־מודע, זזים הצידה. הנפח של האיש כל כך גדול, שמגמות טבעיות כמו צמיחת שחקנים צעירים לתוך ההרכב או מעמדם של מי שהם הצלחות טובות גם במכבי הנוכחית – למשל ג'ורג'ה יובאנוביץ' וסטיפה פריצה – עלולות להיבלם ולפגוע בצמיחת המועדון.
ערן זהבי שעזב ב־2016 לגוואנגז'ו הוא לא ערן זהבי של 2022. אז הוא היה שחקן נהדר, היום מדובר במעצמה. ארגון של איש אחד שעוצמתו מעלה שוב את השאלה מה טוב לו ומה טוב למועדון, שלמד כבר על בשרו שאין שחקן, טוב ככל שיהיה, שגדול מהמועדון עצמו.
אני חושב שזהבי צריך לחזור לעונת פרישה במכבי ת"א. אחת ולא יותר. אני לא בטוח שזה צריך לקרות עכשיו. בגלל האירועים האלימים שחוותה משפחתו באמסטרדם, עיר שלווה בהרבה מריו דה ז'נירו, שם מציעה לו בוטאפוגו לבוא לשחק אצלה עכשיו – אני יכול להבין את ההתלבטות. אם היה מקבל למשל הצעה מהליגה האמריקנית, זהבי היה נוסע וחוזר בעוד שנתיים לפרישה בקריית שלום ובבלומפילד. אבל מתברר שאפילו לאחד כמוהו, לא מדובר בתוכנית כבקשתך.
Aviadp65@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו