הערבות ההדדית נשארה מחוץ לפוליטיקה

במחלקות הקורונה בבתי החולים אפשר לפגוש את כולם. את אחמד מג'וליס וישראל מבני ברק, את אריק מתל אביב ותהילה מקדומים. אנשים מכל הסוגים והזרמים, בלי הבדלי דת, גזע, מין או שיוך פוליטי. כולם נלחמים ונאבקים בנגיף שלא מבדיל בין דם לדם.

לעומת זאת, בפוליטיקה קורה ההפך הגמור. דווקא בתקופה רגישה כל כך מתגברים קולות הפירודים והחרמות.

ליברמן מחרים את החרדים, שמחרימים את לפיד, שמחרים את בן גביר, שמוחרם על ידי גדעון סער, שמחרים את נתניהו, שמוחרם על ידי גנץ, שהחרים את הרשימה המשותפת, שמחרימה את נפתלי בנט, שמחרים את מרצ, וכך זה נמשך. 

זה לא תמיד היה ככה. בממשלה של אהוד אולמרט ישב אביגדור ליברמן עם אלי ישי, אל ממשלת נתניהו השנייה הצטרף לא אחר מאשר אהוד ברק, ובממשלת נתניהו השלישית נחתמה "ברית האחים", כשתחתיו של נתניהו כיהנו לא פחות מאשר ציפי לבני (התנועה) והאחים - לפיד ובנט.

בשנים האחרונות אג'נדת החרמות תופסת תאוצה. בסבב הקודם היו אלו גנץ, שאמר שלא יישב עם נתניהו, ועמיר פרץ, שגילח את השפם. ועכשיו, במערכת הבחירות הקרובה, זה מגיע לשיא כאשר המחלוקות האידיאולוגיות בין הימין לשמאל זזות לצד, כל מפלגה מדברת על החרמת מתמודדים אחרים, ואפילו הוקמה מפלגת ימין שיש רבים הרואים בה כמי שעיקר מצעה הוא החרמת נתניהו.

וחבל, כי הציבור בישראל כל כך טוב בלהיות יחד. 

אנחנו יודעים לפתוח את הבית לתושבי הדרום כשנורים טילים, אנחנו המדינה היחידה בעולם שאנשיה נכנסים לחדרי ניתוח ותורמים את כליותיהם לאחר, אנחנו יודעים לכאוב את החללים שלנו יחד, לחגוג ביום העצמאות יחד ולמחוא כפיים לצוותים הרפואיים מהמרפסות יחד. 

תקראו לי תמים, נאיבי, אבל אחרי שנה כזאת, שבה אנשים קורסים ואלפים נפטרים, היינו צריכים הרבה יותר יחד. דווקא עכשיו ודווקא אלה שרוצים להנהיג אותנו הזיזו הצידה את הערבות ההדדית, הסולידריות והניסיונות לאחד ובחרו באג'נדת חרמות קשה ואכזרית.

הנגיף לא מבדיל בינינו. הפוליטיקה, למרבה הצער, דווקא כן.

לשיח החרמות עלולות להיות גם השלכות פוליטיות שעלולות לתקוע את המדינה. שוב. לפי הסקרים כיום, עשוי לקרות תרחיש שבו גוש נתניהו, החרדים ואפילו ימינה לא מגיעים ל־61 מנדטים, ובמצב כזה אם לפיד, סער, ליברמן וחבריהם יעמדו בהבטחתם, נגיע למבוי סתום. שוב.

גם בצד השני עשוי להיות תרחיש "תוקע". לפיד, סער, בנט וליברמן עשויים גם כן שלא להגיע ל־61, ואז או שיצטרכו לגשר על פערים אידיאולוגיים ולייצר חיבורים כמעט בלתי אפשריים כמו בין החרדים לליברמן, או שתהיה ישיבה של אנשי מרצ עם אנשי ימין מובהקים ממפלגתו של סער או של בנט, או שנגיע למבוי סתום. שוב.

המשמעות, למרבה האימה, עלולה להיות בחירות חמישיות. נשמע קטסטרופה? לא הגיוני? דמיוני? ובכן, אמרנו את זה גם על בחירות שניות, שלישיות ואפילו רביעיות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו