אלוהים שמע את תפילותיה של גילה גמליאל ביום הכיפורים ושלח לה הזדמנות פז להציל שליחות ציבורית מתעתעת. היה שווה להרחיק עד בית הכנסת בטבריה כדי להתחבק עם בוחרים פוטנציאליים בפריימריז של הליכוד, לקבל סיוע מהמשפחה המורחבת כדי לשלב אימהות וקריירה וכדי לראות את הכנרת זוהרת בטורקיז.
די להנמכת סטנדרטים ולעיגול פינות לפוליטיקאים. נתניהו ובנט // צילום: אורן בן חקון
בזכות הפרת הסגר גילה היתה יכולה להצטייר דווקא כמי שאכפת לה: לו היתה מקבלת עליה אחריות ואומרת - כזבתי, אני מתפטרת מתפקידי - היתה קונה את עולמה בשעה אחת ועולה אוטומטית לדרגת יפעת שאשא־ביטון הבאה. יועץ תקשורת טוב היה לוחש זאת על אוזנה, וגילה היתה הופכת ליקירת העם: במסיבת עיתונאים היתה נושאת נאום על חשיבות הדוגמה האישית, ונעלמת מעוד משרד שבו כלום לא השתנה מאז שהגיעה.
אך השרה גמליאל כנראה האזינה ליועץ שהזכיר לה את המוטו של אריאל שרון: "הישארי על הגלגל", ואת קרב הסכינים בינה לבין מירי רגב על כס האישה המובילה בליכוד. ניימדרופינג מרתק בהתחשב בכך ש־2005 היתה הפעם הקודמת שבה גילתה גילה עמוד שדרה עת יצאה נגד תוכנית ההתנתקות, קו אידיאולוגי שהחזיק מעמד בערך עד שהוצע לה תפקיד סגנית שר במשרד החקלאות, והיא החליטה לתמוך בתוכנית שאותה דבררה חברתה לימים לספסל הממשלה - תא"ל רגב.
ראש הממשלה לא מסלק את גילה גמליאל. בצדק. אותו זה לא מעניין. ואותי מעניין אם הוא מתפלל לאותו אלוהים מבית הכנסת בטבריה שיחזיר את הגלגל למאי 2020 כדי שיוכל לחלק אחרת את התפקידים המיניסטריאליים. לפעמים אני חולמת שזה קורה, שביבי נכנס לחדר המו"מ ואומר: חבר'ה, את בנט תשאירו בקורונה כי את זה הוא יודע לעשות.
אם כך היה מנחה את הצוותים, הליכוד היה שולט כיום ביד רמה, בקושי היתה כאן קורונה, בסקרים שפורסמו השבוע בנט היה ראש סיעה קטנה - וגם במציאות, ובכל העולם, היו יודעים לומר שנתניהו מנהיג שניצח את הנגיף וגם עשה הסכמי שלום בזמן שאירופה סופרת את המתים. לאיש בעולם לא אכפת אם זה שבפועל התעסק עם התכנון והביצוע יש כיפה וגם וילה ברעננה. אבל ביבי לא הקשיב ליועץ תקשורת שלחש לו שרק הוא מתעסק בפרטים הקטנוניים האלה, וכך הגענו עד הלום.
האם הציבור הישראלי מחבב יותר את הפוליטיקאי שנאחז בכוח בכיסאו? האם יש לנו זיכרון קצר ומעולם לא בדקנו, למשל, מי זאת גילה גמליאל, שבוויקיפדיה כתוב שאת הכהונה באגודת הסטודנטים בבאר שבע סיימה בשל חשד לאי־סדרים כספיים, ואת עמדותיה האידיאולוגיות שינתה בלי הינד עפעף? ליכודניקים מצביעים בפריימריז למי שמחבק אותם בקורונה ולא למי שנאה דורש חזון ערכי ונאה מקיים? הייתכן שלכל בר־דעת ברור שאם ראש הממשלה ממנה את השרים המקצועיים ביותר לתפקידים המתאימים עבורם, הוא הראשון לקצור את תהילת הישגיהם?
בסקרים החדשים עמודת בנט מתקרבת אל עמודת הליכוד. אולי נמאס לנו ממינויים שנמדדים במידת השרידות בפריימריז ולא באקטיביזם כישרוני. אך הישראלים יודעים ששעות החסד של בנט עומדות להתפוגג. נתניהו ימשוך את הבחירות כל עוד הקורונה כאן.
עם שוך הנגיף, הוא מקווה, גם כוחו של בנט יירגע. הוא ימצא תחומים אחרים להתבלט בהם; אך מרגע שייעלם נתניהו מהזירה, ספק אם התקשורת תצליח להתאפק ולא לפמפם לציבור תזכורות בדבר היותו של האמריקני הליברלי הזה פוטנציאל מסוכן למדינת הלכה. אם הסטנדרטים שלנו, כאזרחים, ישתפרו, ואם נפסיק לעגל פינות לפוליטיקאים שלנו, אולי נצא נשכרים מפסטיבל ההפקרות של הקורונה. אם נשוב לסורנו ונהיה נוחים להמשך תעתועים פוליטיים ותקשורתיים - אזי שהנגיף האמיתי עדיין איתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו