ההתנגדות בימינה וביש"ע לתוכנית המאה והמסרים נגד טראמפ יוצרים בלבול בקרב תומכי ישראל בארה"ב • ראוי לחשוב על ההשלכות שיהיו לכך על היחסים בין וושינגטון לירושלים
תומכי ישראל בימין האמריקני יודעים איך להתמודד עם ההתנהלות של השמאל הישראלי. הרדיקליזציה של השמאל האמריקני ושופטים אקטיביסטים בארה"ב מקנים להם את הכלים להבין דברים כמו פסיקות כאלו ואחרות של בג"ץ. אבל הם לא יודעים להסביר לעצמם את הימין פה.
הטרוניות לא יגבירו את הלחץ, אלא יורידו את הרצון של תומכי ישראל להיכנס לדיון. טראמפ בוועידת איפא"ק // צילום: אי.אף.פי
בשבועות האחרונים הולכות ומתרבות הבעות בלבול בקרב תומכי ישראל בימין האמריקני. יהודים שמרנים פרו־ישראלים, כמו גם נוצרים אוונגליסטים, לא מבינים את ההתנהלות של פוליטיקאים כגון ראשי מפלגת ימינה וראשי מועצת יש"ע בכל הקשור לתוכנית טראמפ והריבונות.
השאלה "רגע, אתם לא רוצים ריבונות ביהודה ושומרון?" חוזרת ועולה מעבר לים בגרסאות שונות פעם אחרי פעם. כך גם התמיהה לנוכח ההתקפות נגד הנשיא דונלד טראמפ מקרב ראשי מועצת יש"ע הולכת וגדלה. "אתם באמת חושבים שטראמפ אינו פרו־ישראלי?" שואלים בשיחות סגורות.
הם לא מסוגלים וגם לא מעוניינים להתעמק בדקויות של תוכנית טראמפ אבל הם מתנגדים למדינה פלשתינית ויודעים שבזכות הנשיא האמריקני, ישראל עומדת לראשונה לממש את הזכויות הריבוניות שלה בשטחים נרחבים של יהודה ושומרון.
בשנת 2016, הצירים הרפובליקנים בוועידת המפלגה מחקו את הסעיף במצע המפלגה שתמך בפתרון שתי מדינות, אבל מדינה כזאת לא עומדת על הפרק היום. ריבונות ישראל בהתיישבות ובבקעת הירדן בתמיכת הממשל דווקא כן. ודווקא עכשיו, ערב החלת החוק ובאווירה פוליטית טעונה ביותר באמריקה, הימין הישראלי תוקף את טראמפ. הבלבול באמריקה, אם כן, מובן מאליו.
יש יסוד סביר להניח כי למבוכה הזו של תומכי ישראל יהיו השלכות משמעותיות על אופק היחסים בין ירושלים לוושינגטון. כדי להבין עד לאן הדברים עלולים להגיע, עלינו לראות את תומכי ישראל בהקשר האמריקני הרחב.
ואקום לעמדות אנטי־ישראליות
עד שנות האלפיים, התמיכה מצד ארה"ב היתה עמדה קונצנזואלית כמעט בפוליטיקה האמריקנית. ישראלים שבאו לוושינגטון התקבלו כחברים בלשכות של חברי קונגרס דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. כיום המצב אחר. מאז מתקפות 11 בספטמבר 2001, תמיכת הרפובליקנים בישראל גברה לשיעורים כמעט בלתי נתפסים. בצד הדמוקרטי התחולל תהליך הפוך. מאז 11 בספטמבר ההוא, גורמים עוינים לישראל - מהשמאל הקיצוני ומקרב חוגים אסלאמיים - התחזקו והיו לפעילי השטח המשמעותיים ביותר של המפלגה. תורמים רדיקלים יצרו מנגנונים כלכליים שהפכו אנשי שמאל מובהקים לתורמים המשמעותיים ביותר למפלגה. הכסף של תורמי איפא"ק, למשל, לא מסוגל להתחרות בתורמים החדשים, שבמקרים רבים התנו את תרומותיהם באימוץ עמדות אנטי־ישראליות על ידי המועמדים.
במובנים רבים, ברק אובאמה חייב את הצלחתו למנגנונים ולפעילים החדשים הללו. הוא בעצמו תרם רבות לחיזוקם של השחקנים החדשים מחד ולניוון המנגנונים המפלגתיים המסורתיים שהיוו בסיס התמיכה העיקרי של הפוליטיקאים המתונים במפלגה מאידך.
במארס האחרון, המנגנונים והפעילים החדשים בשמאל גרמו לנפילתו של חבר הקונגרס הדמוקרטי האחרון שהתנגד להפלות. דן ליפינסקי ממדינת אילינוי התמודד בבחירות מקדימות מול מועמדת פלשתינית ומועמדת פרוגרסיבית. שתיהן תקפו אותו על עמדותיו הפרו־ישראליות, ולזוכה היה תקציב בחירות גדול פי שלושה מתקציבו שלו. היהודים הדמוקרטים מצידם סירבו לתמוך בליפינסקי מאחר שהוא מתנגד להפלות ולנישואים חד־מיניים.
משמעות ההיעלמות והנטרול של דמוקרטים מתונים מעמדות כוח במפלגה היא שהנשיא הדמוקרטי הבא לא יצטרך להתמודד עם התנגדות מבית למדיניות אנטי־ישראלית. אדרבה, הוא יותקף על ידי מצביעיו ותורמיו אם ינקוט קו ידידותי כלפי ישראל.
בשלב הזה לישראל אין יכולת להשפיע על המפלגה הדמוקרטית. על כן, הזירה העיקרית שצריכה להעסיק אותנו כיום היא זו הרפובליקנית. האתגר הגדול ביותר של ישראל הוא לשמר ואף להעצים את התמיכה שלהם, וזה מחזיר אותנו להתנהלות של מועצת יש"ע־ימינה בכל הקשור לתוכנית טראמפ ולשאלת הריבונות.
לאמריקנים יש צרות אחרות
טראמפ הוא דמות מהפכנית בפוליטיקה האמריקנית בהרבה מובנים. הסירוב שלו לקבל מוסכמות של הממסד הוושינגטוני כמובנות מאליהן הפך אותו לדמות נרצעת ושנואה בקרב חברי האליטה בשתי המפלגות.
אחת המוסכמות שפסל כבר במהלך קמפיין הבחירות שלו היתה זאת שקבעה שאין להיפגש עם מתיישבים ישראלים מיהודה ושומרון. טראמפ וצוותו היו הראשונים שלא רק הסכימו להיפגש עם נציגי המתיישבים, הם אפילו ביקשו לעשות זאת. ראש מועצה אחד בתחילת הקדנציה של טראמפ סיפר בהתרגשות איך כאשר נכנס לפגישה עם שליחו של הנשיא למשא ומתן, ג'ייסון גרינבלאט, יצאה ציפי לבני מהחדר. "המבט ההמום שלה, כשראתה אותי נכנס, היה אחד הדברים היפים שראיתי בימיי," אמר אז.
כיום, כאשר נשמעות קריאות גנאי נגד טראמפ מקרב מנהיגי מועצת יש"ע, ובעיקר מצידו של היו"ר דוד אלחייני, כאילו אין הבדל בין הנשיא הנוכחי לבין קודמיו, עובר מסר לפוליטיקאים רפובליקנים שכדאי לטראמפ לבטל את תוכנית המאה, שאין טעם לדבר עם המתיישבים ונציגיהם.
מתנגדי תוכנית טראמפ טוענים שלאור העובדה שהאוונגליסטים מתנגדים למדינה פלשתינית, עכשיו הזמן דווקא לרתום אותם כדי שיפעלו לטרפד את הסעיפים שמדברים על מדינה שכזאת. אבל אין זה המצב.
ארה"ב כיום היא חבית חומר נפץ בוערת. אין קשב בקרב הרפובליקנים לכעס של אנשי ימין ישראלים על תוכנית היפותטית שהפלשתינים כבר פסלו, שישראל כבר הסכימה לראות כבסיס למשא ומתן ושבכלל לא עומדת על הפרק. הטרוניות והקמפיינים של מועצת יש"ע אינם מגבירים את הלחץ על טראמפ. הם מורידים את הרצון של תומכי ישראל בכלל להיכנס לוויכוח שהם לא מבינים.
העוינות הגלויה של מנהיגי ימין כלפי הממשל הפרו־ישראלי ביותר בתולדות ארה"ב לא רק מורידה את הרצון של תומכי ישראל ללחוץ על הבית הלבן. היא גם עלולה להשאיר טעם מר בפיהם לאורך זמן. יש כל מיני דרכים להיות נוצרי טוב - תמיכה בישראל היא רק אחת מהן. אם הישראלים לא יודעים להכיר טובה לידיד הגדול ביותר שלהם בבית הלבן ולא רוצים להחיל את הריבונות שלהם - דווקא בזמן שטראמפ נלחם על החיים הפוליטיים שלו - שיעשו מה שבראש שלהם. אבל שלא יצפו שאנשים ייצאו לקרב למענם בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו