שנת 2009, השנה שבה עלה נתניהו בפעם השנייה לשלטונו הנוכחי, סימנה את סיומם של פרפורי הגסיסה של שידורי התעמולה בטלוויזיה וברדיו.
באותה מערכת בחירות לפני 11 שנה עוד הספיקו במפלגות להפוך את ערב השידורים הראשון, שבועיים לפני הבחירות, לאירוע. עיתונאים הוזמנו לאולמות, שבהם הוקרנו התשדירים בהשתתפות בכירי הפוליטיקאים. במערכת בחירות שלאחריה כבר לא הוזמנו כתבים ולא נשכרו אולמות. יום פתיחת שידורי התעמולה הפך לעוד יום של חול במערכת הבחירות. בדיוק כמו היום. בערב יתחילו התשדירים של מערכת הבחירות הנוכחית, אולם אין כמעט איש שיודע מכך.
בכל המפלגות כבר מזמן נטשו את הזירה דלת הרייטינג שבשידורי התעמולה בטלוויזיה עבור קמפיינים תזזיתיים ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ. מה שנשאר מאותם סרטונים מושקעים ומסרים עמוקים שעברו אז דרך המרקעים, הפך לקוץ בישבנם של זכייניות השידור בשל זמן השידור שמופקע מהם מידי יום ולשיממון כללי לכל היתר. הסיבה היחידה שהתשדירים עוד איתנו היא לשון החוק שאין מי ששינה ונראה שאיש לא ישנה בעתיד הנראה לעין.
דקה אחרי הבחירות, אין עוד הפוליטיקאים מתעניינים בחוק דרכי התעמולה או בחוקי הבחירות בכלל, וכך נותרנו עם חוק מעודכן משנת 1959 שמסדיר את הנושא עד היום, למעט שינויים מינוריים במרוצת השנים.
אותה שיטה בדיוק
אחד התשדירים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי של צופי שידורי התעמולה הוא הסרטון שהפיק היועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין ז"ל עבור נתניהו ב- 96' "פרס יחלק את ירושלים". במקום לחדש סרטונים ולשדר בכל יום תשדיר אחר עם מסר חדש, בחר פינקלשטיין לשוב כל מערכת הבחירות על אותו המסר בדיוק יום אחרי יום. זה עבד. נתניהו ניצח וכבש את השלטון.
מבלי שכמעט שמנו לב, חוזר נתניהו היום על אותה שיטה בדיוק. לפני שבועיים התחילו ראש הממשלה והליכוד לפמפם שלבני גנץ אין ממשלה בלי הרשימה המשותפת והם לא עוצרים מאז. כל סרטון מתחיל או נגמר באותו המסר בדיוק. כל ראיון של מי מבכירי הליכוד, כל פרסומת באינטרנט וסביר להניח שגם, כן, גם שידורי התעמולה הטלוויזיוניים הערב, יעבירו את אותו המסר בדיוק שוב ושוב ושוב.
גנץ סיפק בעיקר התחמקויות
בסוף השבוע שבר גנץ שתיקת ראיונות ארוכה והתראיין לכלי התקשורת. בכל הראיונות נשאל על הישענותו הצפויה העתידית עם הרשימה המשותפת כתנאי הכרחי להקמת ממשלה בראשותו. אולם למרות שבא מוכן היטב לראיונות גנץ סיפק בעיקר התחמקויות. בפעם הקודמת, הסביר כי הוא עשוי להרכיב ממשלה עם הליכוד ללא נתניהו או באמצעות מורדים מגוש הימין. הוא שגה. הליכוד לא הדיח את נתניהו ובלוק הימין נותר יציב ואיתן עד לסוף המר של בחירות נוספות.
הפעם הזאת, בבחירות השלישיות, לא רק שמצבו לא הוטב אלא אף הורע. אחרי הפריימריז בליכוד לומר כחול לבן ללא גנץ נשמע פחות מגוחך מאשר הליכוד ללא נתניהו. גם מרד בימין נראה יותר כמו הזיה מאשר תוכנית עבודה. במיוחד כאשר כל מפלגות הגוש חותמות בדעתן ולא לבקשת ראש הממשלה, על התחייבות מול בוחריהם לתמוך בו ורק בו. לליכוד לא בטוח תהיה ממשלה אבל לגנץ, ללא הרשימה המשותפת, בוודאות אין. מוטב שבראיונות הבאים יספק תשובות קצת יותר מחכימות, או שפשוט ישיב עליהן החל מהערב, בשידורי התעמולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו