יש ברכה עצומה בכך שכבר שנה אנחנו מתבוססים בסיפורי תקיפות מיניות, על אף תופעות לוואי נלוזות כמו סיכול מינוי פוליטי. לאחר עוד וידוי של עיתונאית על תקיפה מינית בידי אדם מפורסם ופופולרי, התגובות הקשות לפוסט שלה שואלות, כצפוי, למה התלוננת רק כעת ולמה לא פרסמת את שמו.
השטף של חשיפת הסודות ש"שומרי הדמוקרטיה" הסתירו כל השנים, אינו קשור כלל לנורמות ההתנהגות המינית של אז. חשיפת איבר המין ככה סתם במסדרון או בפגישת עבודה, הסתערות על האישה, ניסיון לאנוס בלי להתחשב בסירובה ועוד, היו פסולים וטראומטיים גם אז, אף שלא נהגו להתלונן על כך.
לא היה מקובל להתלונן, משום שהמשטרה לא האמינה לנשים, ומשום שקשה להוכיח גרסה מול גרסה, וגם משום שמתלוננות ידעו שאין להן סיכוי לשרוד בתעשייה שבה הן החלשות ונחשבות ל"עושות צרות". לעומת זאת, מה שכן היה מקובל אז והפך לנורמה איומה הוא דווקא ההשתקה וההדחקה של כל הסיפורים האלה על ידי מקושרים ועיתונאים.
אז למה זה קורה דווקא עכשיו? משום שהיום שבו נבחר טראמפ היה גם היום שבו נגמר עידן התקינות הפוליטית. בהחלט לא היה צפוי שליברלית תאשים ליברלי באונס, עד שבא טראמפ ושבר את כל הכלים. תקינות פוליטית אינה רק צורת דיבור, אלא גם חשיבה עצמאית שאינה מצייתת למוסכמות ומפתיעה בתוצאותיה כשהיא משתחררת לגמרי, ומנותבת לערוץ נועז ולא צפוי. ברור לי שקמפיין MeToo# היה רק אחת התוצאות של ניצחון טראמפ, וברור לי שהעובדה שהבשורה המיוחלת הגיעה דווקא מפי "מצורע" החרידה את השמאל הפרוגרסיבי.
הנשיא טראמפ שחרר לא רק את חרצובות לשונו, אלא גם של דמוקרטים שתכננו הפיכה כדי להחזיר את הבית הלבן לידיים ה"נכונות". הוא גם שחרר את לשונם של רבים שסירבו להיטחן במטחנת השתיקה, הפעילו שיקול דעת של ממש והגיעו למסקנה שהגיע הזמן לסיים עם הטרלול הפרוגרסיבי, כפי שמכונות כל התופעות התמוהות של המצאת מגדרים חדשים או שנאת שחורים רפובליקנים בהפוך על הפוך.
באופן פרדוקסלי, דווקא כיבוש הבית הלבן על ידי האדם הבוטה והלא נחמד הזה, שלשונו משתלחת בכל אחד, הניע אחרים לאזור אומץ כמוהו. אנשים ונשים הצליחו לדבר נגד עמיתים, שהיו חלק ממסכת הסתרה וחיפוי על כאלה שפגעו בהם בחסות הזהות הליברלית. היום ברור שגם ליברלים אונסים ומנצלים מינית, והכוח הרב שהיה לאנשים מסוגו של הארווי וינשטיין ולכוכבי שביט כמותו, התפוגג ברגע שאנשים סירבו לפחד מהם.
נכון להיום, חוץ מפה גדול עדיין לא הוכח שטראמפ אכן עבר עבירה מינית. אבל זה שיעור מאלף, מה קורה כשהבשורה מגיעה מפי מי שנחשב למצורע ביחסו המחפיר לנשים. השאלה אינה אם נסכים ללמוד מאדם כזה על השחרור המיוחל מתחלואים חברתיים; אלא כיצד חשבנו מלכתחילה שהשחרור מהתקינות הפוליטית המצמיתה יכול לבוא מאלה שמעודם לא העזו לחשוב ולדבר אחרת, והיו בעצמם חלק מהעדר ששעט ודרס כל כך הרבה אחרים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו