לרגע חולף נראה היה שסוגיית הסכסוך הישראלי־פלשתיני תעמוד במוקד דיוני האו"ם וסדר היום הבינלאומי בשנה הקרובה. עד שבאו נאומיהם של הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו והשיבו את הסוגיה האיראנית למרכז. לאחר נאום טראמפ ברור שהסוגיה האיראנית תהיה מרכזית בעבור הממשל האמריקני ועל פיה יבקש שישפטו אותו, בדיוק כמו סוגיית צפון קוריאה, שעמדה במוקד נאומו לפני שנה.
לנאום באו"ם קדמה התייחסות קצרה של הנשיא האמריקני לשאלת הסכסוך הישראלי־פלשתיני. הוא הפתיע פעמיים. האחת, כשהכריז על מחויבותו לפתרון שתי המדינות בטרם חזר בו שוב, והשנייה, כשהבטיח שבתוך חודשים אחדים יציג ממשלו את "עסקת המאה", האמורה להביא לפתרון הסכסוך. אשרי המאמין.
אפשר שהאמריקנים עדיין מקווים למכור את עסקת החלומות שלהם כאילו היתה, כפי שהודה טראמפ, עסקת נדל"ן של מגרש או בניין במנהטן. אבל הסיכויים נמוכים. ראשית, כבר מזמן לא מדובר בשתי מדינות אלא שלוש - ישראל, הרש"פ ביו"ש ומדינת חמאס בעזה. האחרונה אינה הולכת לשום מקום ובוודאי לא "תסגור" בתיווך מצרי שום "עסקת מאה" עם הרש"פ. שנית, מנהיגי ערב לא "ישכבו על הגדר" עבור הפלשתינים ויקבלו בשמם אחריות לוויתורים. לבסוף, ההנהגה הפלשתינית אינה מסוגלת לקבל את ההכרעות ההיסטוריות הנדרשות.
אבו מאזן יכול להתריס מול טראמפ ש"ירושלים אינה למכירה", אבל טראמפ צודק בכך שאין סיבה שיממן במאות מיליוני דולרים את הרש"פ ובתמורה לא יזכה למעט כבוד. כבוד, שלו זוכה ולדימיר פוטין, שלא תרם מעולם אגורה לפלשתינים ותרומתו האזורית היתה פצצות ולא דולרים. לבד מכך, ראוי לזכור שהסכמים בינלאומיים אינם משקפים "צדק מוחלט" ובוודאי לא "צדק" לגרסת הפלשתינים ותומכיהם. היישוב היהודי הבין זאת ב־1948 ולכן זכה להקים מדינה.
כאמור, מי שמצאה את עצמה במוקד תשומת הלב העולמית, היא איראן. בנאומו של נתניהו הופגנו שוב היכולות המודיעיניות והמבצעיות של ישראל, ההופכות את טהרן וחיזבאללה לחשופים ופגיעים. אבל גם נאומו של הנשיא טראמפ חזר בנחרצות על התחייבותו לא לאפשר לאיראן להפוך לגרעינית ולהפיץ טרור וכאוס במזרח התיכון. אלו אמירות מחייבות, ומי כטראמפ מודע לכך שהצלחתו בשנה הקרובה תיקבע במידה רבה על פי דרך התמודדותו עם טהרן.
לאיראנים לא היתה תשובה טובה. שר החוץ האיראני זריף אמר שהשואה אינה מצדיקה את הקמת מדינת ישראל על אדמה השייכת לטענתו לפלשתינים. את הפירוש לדברי זריף סיפק מנהיג חיזבאללה נסראללה בנאומו לרגל יום ירושלים. הוא דווקא ביקש להרגיע אותנו: "איננו רוצים להילחם ולא להשמיד או להשליך איש לים. אנו פונים אל הישראלים ואומרים להם באופן התרבותי ביותר האפשרי, שעליהם לעלות על מטוסים או ספינות ולחזור להיכן שבאו. רק היהודים שחיו בפלשתין ונמנו עם תושביה המקוריים (טרם הצהרת בלפור) יוכלו להישאר בה; כל היתר שבאו אליה מכל רחבי העולם, יצטרכו לעזוב".
הנה עוד סיבה טובה מדוע יש לעצור את איראן ובעלי בריתה. ראוי היה שמנהיגי אירופה ייתנו דעתם עליה, טרם ריצת האמוק שלהם לפייס את איראן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו