שני אירועים פוליטיים אמורים להתקיים במהלך 2018, ולתוצאותיהם תהיה השפעה רבה על אירופה, על ארה"ב ועל העולם: הקמתה של קואליציה גרמנית חדשה ובחירות לקונגרס האמריקני.
ניצחון אנגלה מרקל בבחירות האחרונות לבונדסטאג לא אפשרו לה להקים את הקואליציה שבה רצתה (בהרכב הנוצרים־דמוקרטים, המפלגה הבווארית השמרנית, הירוקים והליברל־דמוקרטים). כדי להבטיח רוב פרלמנטרי היא זקוקה עכשיו להישארות הסוציאל־דמוקרטים בקואליציה, ואילו הללו, בראשות מנהיגם החדש מרטין שולץ, מהססים אם להאריך את שהותם בצל "אשת הברזל" הגרמנית, מה שעלה להם עד כה במחיר אלקטורלי.
אם יישארו ב"קואליציה הגדולה", יובטחו למנהיגה החשובה ביותר באירופה עוד ארבע שנים יציבות, ורוב הגרמנים, כמו רוב האירופאים, ינשמו לרווחה. אם יחליטו שלא להישאר בחסותה - תיקלע גרמניה למשבר פוליטי: בחירות חדשות שישתקו אותה לתקופה לא קצרה, או הקמת ממשלת מיעוט שהיא היפוכה של יציבות.
ואם ייקלע המשא ומתן המתמשך למצב שאין ממנו מוצא - יוכלו הצדדים להיזכר בממשלת הרוטציה של פרס ושמיר בין 1984 ל־1988, ולנסות לשחזר אותה בין מרקל לשולץ.
הבחירות לקונגרס האמריקני יתקיימו בתחילת נובמבר. ההיסטוריה מלמדת שהמחצית השנייה של כהונת נשיא אמריקני כרוכה, במקרים רבים, באובדן הרוב בקונגרס. במקרהו של דונלד טראמפ מדובר בסכנה מוחשית, משום שהרוב שיש לרפובליקנים בסנאט הצטמק ל־51 לאחרונה, ודי בניצחון של שני דמוקרטים על יריביהם הרפובליקנים בבחירות הקרובות כדי שתוכניותיו של טראמפ יטורפדו, כפי שקרה לברק אובאמה.
כבר היום יש לו קושי לממש את הרוב של מפלגתו, בשל כמה סנאטורים רפובליקנים שאינם חוששים כי עימות עם הנשיא יפגע בהם, וסביר להניח שהוא יעשה מאמץ לטובת המועמדים, אנשי מפלגתו, כדי לשמור על הרוב שיש לו. הוא גם אמור למצוא את בית הנבחרים עם פחות צירים רפובליקנים, אך סביר להניח ששם יישמר רוב לטובתו.
אם אמנם יתקיים רוב דמוקרטי במהלך שארית כהונתו של טראמפ, הוא יוכל לנסות ולהוביל מהלכים באמצעות צווים נשיאותיים, אך ברור שהוא יהיה חלש הרבה יותר, מתוסכל עוד יותר ויפנה למהלכים בתחום מדיניות החוץ, שבהם מעורבות הקונגרס פחותה. ב־2018 ינסה טראמפ לממש תוכניות שלא מומשו עד כה, וייתכן שיהיה תקיף ונחרץ עוד יותר בעימות שיש לו עם מפלגתו, ולא רק איתה.
בחודשים הבאים יצטרך הנשיא האמריקני להחליט אם למרות הודעתו של הנשיא עבאס כי לא יסכים לתיווך אמריקני, תוצג תוכנית חדשה לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני על ידי הממשל, אם לאו. טראמפ גאה בכך שמדיניותו בלתי צפויה, וגם בתחום זה הוא בלתי צפוי.
2018 עשויה להיות השנה החשובה של עמנואל מקרון, נשיאה של צרפת. כאשר ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי ומרקל עוסקות בשרידותן, נהנה מקרון מרוב גדול באסיפה הלאומית ומתמיכה בינלאומית, והוא יעשה מאמצים לבצע את השינוי החשוב ביותר שעל סדר יומו: שינוי תנאי העובדים בצרפת והצעדת ארצו לעידן של כלכלה חדשה.
סביר להניח שבמהלך השנה הבאה יגביר את מאמציו לרפורמה דרמטית באיחוד האירופי. גרעין הרפורמה הוא מינוי של שר אוצר־על לכל 19 המדינות הנמצאות ב"גוש היורו", כדי להבטיח מדיניות פיסקלית (תקציבית) משותפת. זהו שינוי מרחיק לכת, שייצור שני מעגלים באיחוד האירופי: מעגל פנימי של מדינות המתקרבות ליצירת קונפדרציה, ומעגל חיצוני של מדינות אשר לא רצו או שאינן עומדות בתנאים להצטרפות לגוש היורו.
אם מקרון יצליח במהלך זה, או אם לפחות יתקרב למימושו במהלך 2018, הוא עשוי להפוך למדינאי החשוב ביותר באירופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו