1. קולקטיב אנשים ונשים מקים ישות מדינית ומפקיד שופטים להסדיר את החיים בין האזרחים. אלה בוחרים אחת לארבע שנים הנהגה שתוביל את ספינתם בגיא צלמוות של עמים ולאומים, סכנות ותקוות. הם לא בוחרים בשופטים, כדי שהשופטים לא יהיו תלויים בהם. גם השופטים אינם מתערבים בבחירת האזרחים ובאופי ההסדר בין הסיעות השונות בתוך אותו קולקטיב.
כיצד יסתדרו בני אותה ממלכה מול המון רצונות ושאיפות ורעיונות סותרים? יקימו קואליציות, יחברו יחד סיעות עם רצונות סותרים באמצעות פשרה ביניהן. אלה כללי המשחק שנקבעו מראש. דמוקרטיה. מי שלא מקבל את הכללים, שובר את הכלים ופוגע ביכולת החיים המשותפים. אין דרך טובה יותר להשיג את המטרה העליונה של קיום חיים מדיניים בצוותא, שלא באמצעות הידברות והחלטה בין הקבוצות השונות בבית שנועד לשם כך: הכנסת.
ההסדרים עלולים בהחלט להוציא מהדעת את השותפים, אבל זאת הדרך לחיים יחד. כפייה תביא לפגיעה בכללי היסוד לחיים משותפים, כלומר באופן ההסדרה היחיד בין הזרמים השונים: הסדרים חוקיים, המאוזנים באמצעות שיתוף הפעולה הקואליציוני.
כך התנהלה המדינה עשרות שנים. אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא הנימה; אין הרשות השופטת מתערבת ברשות המחוקקת והמבצעת, אלא אם כלו כל הקיצין.
עד לזמן שבו איבדה הקבוצה השלטת את ההגמוניה, והקבוצה המודרת, הנידחת, האחרת - זו שבילתה שנים רבות באופוזיציה חסרת כוח ולגיטימציה - עלתה לשלטון והקימה ממשלה. היא לא עלתה בכוח הפיכה חלילה, אלא בהחלטה דמוקרטית של אותה חברה שעד לא מכבר קיימה את הקבוצה הראשונה בשלטון.
האפשרות הזאת החרידה את הקבוצה הראשונה. בתודעתה, היא הקימה את המדינה וחשה בעלות על מה שהושג עד כה. מה תעשה, כיצד תוכל לשמור את הישגיה בלי להראות שאינה מקבלת את כללי המשחק הדמוקרטי? בצר להם, פנו נציגי הקבוצה, שהובסה בבחירות, אל הרשות השופטת. נכון שלא נבחרתם בידי העם, אבל אתם מדברים בשפתנו ומסכימים על אמיתות הבסיס שלנו. מעכשיו נעביר לפתחכם את כל המחלוקות ואי ההסכמות וההסדרים והחוקים שמקומם הטבעי היה בכנסת, ואשר היו אמורים להתקבל מתוך דיון והסכמה בין הסיעות השונות באמצעות הצבעה והחלטה על פי רוב ומיעוט.
גם אם העותרים אינם צד ישיר בסוגיות הנידונות שהם מביאים, הרי "מלוא כל הארץ משפט". בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ יקבע את אופי המדינה וכשרות החוקים. לא רק אם כלו כל הקיצין, אלא כמעשה שבשגרה. החלטתם משהו בכנסת באמצעות תהליך עדין של דיאלוג בין הסיעות והזרמים? קבלו ביטול. עם המהומה הציבורית ופרימת כללי המשחק הדמוקרטיים תתמודדו בעצמכם. אנחנו את שלנו פסקנו. ממשלה בלתי נבחרת שהמלכנו עלינו בלי דעת.
2. כדאי לשים לב שמאותו בית מדרש פוליטי ותרבותי - שביטל למעשה את המשטר הדמוקרטי, באמצעות העברת יכולת ההחלטה מהאזרחים לקבוצת מיעוט בלתי נבחרת - צמחה גם המפלצת של התקינות הפוליטית. גם פה, לא נחו חסידי השליטה והפיקוח על האזרחים. הם לא קיבלו את הרעיון היפה של כיכר העיר כמקום ויכוח וליבון דעות בין הסיעות השונות, את האפשרות שרק באמצעות שכנוע מילולי של צד אחד בצדקת טענותיו של הצד השני אפשר להביא לתנועת שינוי שתתבטא בבחירות הכלליות. לא. גם על הדעות, הרעיונות והמילים הושם פיקוח, משטר של שפה: מה מותר לומר ומה לא, ובשלב מתקדם: מה מותר לחשוב.
כך, באמצעות משטר הפיקוח על השפה, אפשר לשלוט במרחב השיח הציבורי בתואנות מקדימות שלקבוצות מסוימות יש זכויות יתר, בהיותן מיעוט וקורבן ושלל תירוצים שנועדו לסרס מראש את הדיון ואת החתירה לאמת משותפת כלשהי. עם הזמן, שימש המנגנון הזה של תקינות השפה כבית משפט עליון שלפתחו הובאו (ושמא: הוקרבו קורבן) כל הרעיונות והאמירות המרחפות בחלל השיח הציבורי.
האמת עצמה אינה נחלה בלעדית של צד כלשהו. כולנו נוקטים רק את שולי גלימתה ובטוחים שכולה שלנו; אבל האמת היא עניין חמקמק, שיש להגיע אליו באמצעות דיון ציבורי פתוח ככל האפשר, ויכוח בריא ללא מורא וללא חשש שמא נשלם מחיר על התייצבותנו לצד דעה מסוימת בדיון. זה לא דיון על הלגיטימיות של רעיונות קיצוניים בלבד; עם הזמן, השליטה על השפה מחלחלת יותר ויותר גם אל מה שנתפס עד לא מכבר כלב השיח. אלה שפיקחו על השפה, ניצודו ברשתו של מנגנון הפיקוח שהקימו. המרכז נחלש, ומה שהיה קצה, תופס את מקומו. האמת לא מעניינת. מעתה שולטים בכיפה רעיונות מסוימים, המתייחסים לאמירות הכופרות באמיתותן כאל אמירות לא לגיטימיות שאי אפשר להעלותן על השפתיים כלל!
זה לא רק ח"כ חרדי שלא יכול לספר על כך שהעדיף את המשפחה, את אחותו ואחיינו ההומוסקסואל, על פני התקינות הפוליטית של מפלגתו. גם ההפך בלתי אפשרי, משום שגם בחלק הכאילו־ליברלי בחברה, מתקיים פיקוח על השפה והרעיונות. לטעמי, פיקוח קשה ומהודק יותר, שמצווה לשבור אותו.
3. לא רק בית המשפט והזירה הציבורית נתונים למרותה של קבוצת מיעוט. גם האקדמיה. זה מכבר זנחה האקדמיה בחלקים גדולים ממנה, את תכליתה כבית מדרש המחפש אחר האמת, לטובת אידיאה של בית מדרש המחפש צדק חברתי ומבקש לשנות את העולם. החיפוש אחר האמת באמצעות מתודות מדעיות נועד לנקות מראש את נטייתנו לצדד בדעה אחת על פני רעותה, כי היא "מתאימה" לנו. "תיקון עולם" במובן של "צדק חברתי" מביא לכפייה של ערך מסוים שבודד בידי קבוצה כלשהי (שברגע היסטורי מסוים היתה הגמונית, ויכלה לקבוע איזה ערך נכון ואיזה לא) על פני החתירה אל האמת.
מהרגע שלא האמת עומדת במרכז העבודה המדעית, נחלשת החוּמרה המדעית ומשתלט סדר עדיפויות אחר, השולט בסקרנות המדעית באמצעות מסגרת־על של ערכים מסוימים. המסגרת הערכית מבטיחה שכמעט לא תתקיים סטייה של חוקרים לכיוונים כפרניים שאינם עולים בקנה אחד עם הדוֹגמוֹת של הקהילה הכאילו־ליברלית. לא רק בית המשפט והזירה הציבורית, גם האקדמיה - שהיתה מבצר חופש - נכנעה ברובה לאורתודוקסיה פוליטית, שעוד לפני שביקשנו, יודעת מה טוב עבורנו. בעריצות הזאת צריכים בעלי המחשבה החופשית להילחם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו