שני אירועים ערכיים מסעירים אותנו בימים אלה, ויותר מכך מטלטלים את הצבא - אותו צבא שהיינו מעדיפים כי יעסוק אך ורק בהגנה עלינו ובפגיעה במבקשי נפשנו. בקצה האחד עומד לדין תא"ל אופק בוכריס, קצין אמיץ, מוערך ורב זכויות, הנחשד בעבירות קשות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה והתנהגות שאינה הולמת. בקצה השני עומד לדין סמל אלאור אזריה באשמת הריגה והתנהגות שאינה הולמת בעת פעילות מבצעית בחברון.
אני רוצה להאמין, ואני בוודאי לא לבד, כי תא"ל בוכריס לא עשה את המעשים האסורים שבהם הוא מואשם. לא פחות מכך אני רוצה להאמין, וגם כאן אני בוודאי לא לבד, כי סמל אזריה לא ירה בטרוריסט השוכב על הכביש סתם כי בא לו. עם זאת, אני לא יכול להתעלם מתלונות הנשים הטוענות נגד תא"ל בוכריס או לא להתחשב בעדויות מפקדיו של אזריה.
התהליך המשפטי, הפתוח כמעט לחלוטין לציבור והמסוקר בלי הרף בכלי התקשורת, מעורר אי נעימות וגורם לנו, לכולנו, להיראות רע. האם כך מתנהגים מפקדים בצבא שלנו, האם כך נוהג מפקד מצטיין בפקודותיו ומנצל את מרותו עליהן, והאם כך מתנהלים מפקדים בזירת פיגוע בפעילות מבצעית? איזו אם עברייה תסכים לשלוח את ילדיה לצבא שמפקדיו, כך עלול להתברר, אינם ראויים להיות מפקדים?
בשני המשפטים המתנהלים בימים אלה אין מרוויחים ומנצחים, והצדק, זאת כבר למדנו, לא תמיד נראה או נשמע, גם לא בבית משפט. התיאורים היוצאים או מודלפים פוגעים בנאשמים, ולא פחות מכך - בתובעים. את מי מעניין איך נראה תא"ל בוכריס בציצית, בצימר, ברכב או במשרד? התיאורים האלה פוגעים בו ובהן. תא"ל בוכריס חייב להבין כי גם אם ייצא זכאי מחוסר הוכחות, לא יוכל לתקן את הנזק הציבורי שנגרם לו. הנשים המתלוננות חייבות להבין כי גם אם יימצא תא"ל בוכריס אשם ויישב בכלא, לא יוסר מהן, בעיני רבים, "כתם התמימות" ולא ייחסכו מהן התיאורים הלא מחמיאים שבוודאי עוד יגיעו.
לא רחוק משם, בבית הדין הצבאי הדן בענייני סמל אזריה, נחשפים פרטים נוהליים ומבצעיים המטילים צל כבד על שדרת הפיקוד של הצבא כולו. הנזק הנגרם שם לביטחון ולמדיניות החוץ של ישראל קשה מנשוא. זה הזמן לעצור את יצר ההרס העצמי ולמזער נזקים. חוסר האמון בין המערכות המבצעיות השונות ובתוכן חייב להיפסק - אם לא ביוזמת הצדדים, אז על ידי בית המשפט.
פשרה או ויתור אינן מהמילים האהובות עלי. הן מבטאות בדרך כלל חוסר יכולת להחליט או להגן על צדקתך. גישור, שהיא לכאורה מילה "מכובסת", הוא הדרך הנכונה באירועים אלה. תהליך הגישור בשני המשפטים הוא מעל לכל אינטרס ציבורי, שיאפשר לצאת מהמבוכה ומהנזק הצפויים לנו כעם וכמדינה ויאפשר לצדדים להימנע מהפסד אישי עתידי גדול יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו