להיות חלוץ, להיות נורמלי

מכתב השמיניסטים של היישוב עפרה, שקרא לתמיכה בחייל יהודה הישראלי, הוא זעקה צודקת • אך על הצעירים דווקא להוביל למהלך שיהפוך אותם לחלק מהמדינה - בניגוד להוריהם • צאו ממלכוד 67'

קשה שלא להתרגש למקרא מכתבכם הנובע מן הקושי בבניית יחידת דיור מתאימה ביישובכם לחייל הפצוע יהודה הישראלי. אתם שואלים מה יעלה בגורלכם אם, חלילה, גם אתם תיפצעו ותהיו זקוקים למבנה מיוחד ביישובכם, או אם, חלילה, תיהרגו בקרב, ומשפחתכם תרצה לקבור אתכם בעפרה. אבל, בעצם, אתם שואלים האם דין עפרה כדין נצרים או כדין תל אביב? אני מניח שרובכם נולדתם בעפרה, וכיוון שאתם חיים בה חיים ישראליים לחלוטין, לומדים במערכת החינוך הישראלית, משרתים בצה"ל ופועלים במסגרת מערכת חוקים ישראליים, נדמה לכם שאתם גם חיים בישראל. אתם לא.

וזהו, כמובן, איננו עניין של עמדה אידיאולוגית. זוהי עובדה שלומדים אותה בשיעורי האזרחות, וגם כאשר מחליפים את ספר הלימוד, את העובדה הזו אין משנים. ממשלת ישראל רשאית לקבל החלטה על סיפוח הגדה המערבית, כולל עפרה, כמובן, והיא תמצא, ככל הנראה, רוב בכנסת שיאשר זאת. הממשלה הנוכחית היא, כידוע לכם, הימנית ביותר שקמה לישראל אי פעם. אין שום מפלגת ימין שנבחרה לכנסת אשר אינה חברה בקואליציה הנוכחית. 

מפלגת "הבית היהודי" דורשת את סיפוח שטחי C, שהם 60 אחוזים מן הגדה המערבית, לישראל (ובמצב כזה, עפרה תוכל להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית), אבל שום ממשלה בעבר לא עשתה מעשה כזה, וגם לא הממשלה הנוכחית. שום מכתב שלכם לפרנסי המדינה לא יגרום להיענות לפנייה הנשמעת כמעט מובנת מאליה: "אנו מבקשים מכם, בכל לשון של בקשה, לאפשר לגור בצורה נורמלית ביישוב שבו גדלנו וחונכנו לאהבת התורה, העם והארץ". אתם, כנראה, מבינים זאת בעצמכם.

מכתבכם מעציב אותי, משום שהוא מבטא כאב אמיתי, כתוצאה מהחלטה מוטעית שלא אתם קיבלתם, ולא אתם צריכים לשאת בעונשה. היו אלה הוריכם והורי־הוריכם, והיו אלו ממשלות קודמות - תחילה בראשות המערך, ואחר כך בראשות הליכוד, בעיקר בראשות הליכוד. כל אלה פינטזו על חזרה לימי המנדט, על "חומה ומגדל", על קביעתו של גבול ישראל באמצעות הקמת יישובים ועל גניבת דעתו של השלטון הבריטי, גם אם הוא התחלף, בינתיים, בשלטון ישראלי. "מחנה עבודה" הפך עיר, "הגנה על אנטנה סלולרית" הפכה יישוב, "אתר חפירות ארכיאולוגיות" הפך להתנחלות קבע.

אתם לא הייתם שם כאשר התברר שאין מדובר בשנות ה־30 אלא בשנות ה־70 וה־80, כאשר מדינת ישראל קיימת, ריבונית, ומבקשת להיות חברת המועדון הבינלאומי. אתם לא הייתם שם כאשר כבר היה ברור שהיישובים בגדה המערבית ובעזה אינם גורמים לתוספת יהודים בישראל, אלא למעבר של ישראלים מן הריבונות הישראלית אל מחוצה לה. 

אם וכאשר יהיה הסכם בין ישראל ופלשתין, ואנחנו נרצה לספח חלק קטן מן ההתנחלויות לישראל הריבונית (ועפרה לא תהיה אחת מהן בשל ריחוקה מ"הקו הירוק"), יהיה עלינו להעביר למדינה הפלשתינית שתקום שטח דומה מתוך ישראל הריבונית. בכך, למעשה, ניאלץ לאיין את ההישג הטריטוריאלי של "מפעל ההתנחלות".

אתם עדיין לא הייתם בסביבה כאשר באתי לדבר עם הוריכם, בעפרה, לאחר רצח רבין. היה זה זמן קצר לאחר שהגעתי להבנות עם אבו מאזן, שהפך אחר כך לנשיא הפלשתיני, ולפי הבנות אלו, בעוד ההתנחלויות ברצועת עזה יפונו, הרי בגדה המערבית יישארו כל ההתנחלויות על כנן. חלקן יסופחו לישראל, ויתרן יישארו בשלטון המדינה הפלשתינית, כאשר המתנחלים יהיו אזרחי ישראל ותושבי פלשתין.

דבריי התקבלו בעוינות מאופקת. אורי אליצור ז"ל היה הבוטה שבמבקרים. אחרים אמרו לי: "תגור אתה במדינה הפלשתינית". זה לא היה קל. אמרתי להוריכם כי אישית התנגדתי לכל בנייה מעבר לקו הירוק לפני הסדר מדיני, ואין לי שום עניין לשכנע שום יהודי לחיות בחו"ל. 

מי שירצה לעזוב את עפרה יקבל פיצויים מידי ממשלת ישראל, כפי שקיבלו תושבי ימית בצפון סיני. אבל אם תרצו להישאר, ואם יימצא פתרון לבעיית הקרקע הפלשתינית הפרטית שרובכם יושבים עליה - ניתן יהיה, ככל הנראה, לאפשר לכם זאת. נפרדנו בנימוס. שום ממשלה בישראל, לא זאת הנוכחית, ולא אלו שיחליפו אותה בעתיד, לא תוכל להעניק לכם, חד־צדדית, את האפשרות "לגור בצורה נורמלית ביישוב". 

מפרובוקציה להסכמה

מכתב השמיניות שלכם, המשתמש בתקדים מכתב השמיניות משנת 1970 (ואשר גם לא הצליח להזיז את גולדה מאיר מדרכה), ראוי שיוחלף על ידיכם במהלך מדיני. המהלך יכול להיות הקמתה של תנועה מתוך ההתיישבות היהודית בגדה המערבית, שסיסמתה היא דרישה לחיים נורמליים לאחר 50 שנים לא נורמליות. 

הוריכם היו חלוצים שהאמינו בצדקת דרכם, והובילו את בניית ההתנחלויות והמאחזים מתוך נכונות להקרבת נוחיותם, ומתוך נכונות להתעמת עם ממשלות נבחרות מימין ומשמאל. הם לא דרשו "לגור בצורה נורמלית" משום שחלוצים מוכנים לחיים "לא נורמליים". אבל הם מוכנים לכך מתוך אמונה כי ילדיהם ונכדיהם יחיו באופן נורמלי. מכתבכם זועק את זעקת כישלונם.

תנועה אמיצה, חלוצית, של בני דורכם בהתנחלויות, שתתבע: "לא עוד 50 שנה של אי נורמליות", תוכל להשפיע הרבה יותר ממה שאולי נדמה לכם, ממש כמו שקבוצת חילונים בקיבוץ תובעת להקים בית כנסת, או שאנשים דתיים תובעים הפרדה בין דת ומדינה. אתם משם. אתם בעלי העניין. אתם זכאים לחיים נורמליים, והם בהישג יד. אין שום סיבה שתמשיכו לחיות חיים לא נורמליים, ושתחששו מכך שגורלו של יהודה הישראלי יהיה גם גורלכם.

אתם אינכם בנים חורגים לאלוהים. מאבק מדיני נחרץ שלכם עשוי לזרז פתרון שבמסגרתו ישראל תספח יישובים הסמוכים ל"קו הירוק", ואילו יישובים רחוקים מן הקו יתקיימו תחת ריבונות פלשתינית. זה יהיה הסדר מוכר על ידי העולם, אתם תישארו ישראלים; אם תרצו לחיות בישראל תוכלו לעבור אליה ולקבל פיצוי, ואם תרצו לחיות בעפרה, תישארו שם, לא כפרובוקציה אלא בהסכמה. 

אחת הסיבות המרכזיות לחששו של ראש ממשלה בישראל להוביל להסכם על בסיס גבול 1967 היא תגובת המתנחלים, אבל המתנחלים עצמם הם קורבן החשש הזה. האתגר האמיתי שלכם הוא לצאת ממלכוד 67'. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו