בשבוע שעבר הושקה בערב הסעודית תוכנית "סעודיה 2030", המתווה את החזון ואת הדרך של בית המלוכה להתמודד לנוכח האתגרים הקיומיים הניצבים בפניו, ובראשם הידלדלות ההכנסות מנפט, שעליהן היו מבוססים כלכלתה, עושרה וגם עוצמתה של הממלכה ושהבטיחו את הישרדותה עד היום.
לא לחינם נבחרה 2030 כשנת היעד: בפתיחת עשור זה תציין סעודיה מלאות 100 שנה לגילוי הנפט בשטחה (1938). הנפט הביא עימו עושר שבלתי ניתן לשערו, בייחוד בעשורים האחרונים עת נסק מחירו לשחקים. משלושה דולרים ערב מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 למחיר דמיוני של כ־150 דולרים לחבית ב־2008. משמעות הדבר היתה הכנסות לקופת הממלכה של יותר מ־500 מיליארד דולרים לשנה.
אבל עידן קרן השפע עומד להסתיים בקרוב. התלות של העולם בנפט הולכת ופוחתת, ולצד גילוי מאגרי נפט וגז חדשים עומדים כיום לרשות האנושות מקורות אנרגיה חדשים וגם נקיים יותר. ולראיה, מחיר הנפט קרס לכדי פחות מ־30 דולרים לחבית בראשית השנה.
במבט לאחור מתברר כי הנפט לא באמת קידם את ערב הסעודית ובעיקר את תושביה, אלא לכל היותר מילא את כיסם של כמה מחברי משפחת המלוכה. הממלכה מצויה, למרות הסכומים האסטרונומיים שזרמו לקופתה, בתחתית הדירוג העולמי בכל האמור ברמת החינוך שהיא מעניקה לתושביה, ברמת המוסדות להשכלה גבוהה והמחקר האקדמי שלה, אבל גם בכל האמור בתשתית המדעית, הטכנולוגית והכלכלית שלה, שלא לדבר על חופש וקידמה, על דמוקרטיה ועל מעמד האישה.
מתברר שברווחים מן הנפט השתמשה הממלכה כדי לשמר את הסטטוס קוו הפוליטי והחברתי שהתקיים בה, ובמילים אחרות - כדי לשחד את תושביה, המקבלים סיוע נדיב מן המדינה רק בעבור שהם נושמים את האוויר בה. הסעודים גם הוציאו הון עתק על הפצת האידיאולוגיה הוואהבית בגרסתה הרדיקלית, תואמת אל־קאעידה, וזאת באמצעות מערכת של בתי ספר שהקימו בכל רחבי העולם בעבור קהילות ערביות ומוסלמיות באירופה ובמרכז אסיה. אלא שהדבר התגלה כחרב פיפיות, שכן כמה מבוגרי בתי ספר אלו הצטרפו לשורות ארגונים דוגמת אל־קאעידה או דאעש והפכו את משפחת המלוכה הסעודית למטרה למאבק ולטרור.
השוקת השבורה - כלכלית וחברתית - היא רק אחד האתגרים שבפניהם ניצבת כיום ערב הסעודית. לצד משבר הנפט יש גם איום האיסלאם הרדיקלי מבית, וכמובן האיום האיראני מחוץ. וברגע זה נותרו הסעודים ללא בעלי ברית. אחרי הכל, 100 שנות נפט היו גם 100 שנים של חסות אמריקנית לממלכה, שעליה היו הסעודים יכולים להישען בשעת צרה. אבל ממשלו של הנשיא אובאמה סימן בבירור כי פניה של וושינגטון להתנתקות מן האזור, וכי ארה"ב מעדיפה לעשות עסקים עם איראן מאשר להיתלות בבעלות ברית שוקעות דוגמת ערב הסעודית.
החזון הכלול בתוכנית "סעודיה 2030" מעיד כי בהנהגה הסעודית יש מי שמבין את הסכנה ונחלץ למול האתגר. המטרה שבבסיס תוכנית זו היא להעמיד את סעודיה על רגליה ולהופכה למעצמה אזורית המסוגלת להגן על עצמה באמצעות ועל בסיס מקורות עוצמה חלופיים לנפט, כגון מערכת כלכלית מתקדמת ופיתוח המשאב האנושי. התוכנית כוללת הקמת קרן השקעות בהיקף של שני טריליון דולרים, שתשקיע בכלכלה העולמית, בהפרטה חלקית של תעשיית הנפט הסעודית, בנכונות לקלוט מהגרים בעלי השכלה מהעולם הערבי והמוסלמי (גרין קארד סעודי) וכן ברפורמות כלכליות וחברתיות מבית, הכוללות קיצוץ בתשלומי הרווחה (השוחד הניתן לאזרחים) וקידום הנשים.
הבעיה היא כמובן המימוש, בעיקר בתחום טיפוח המשאב האנושי. כל עוד ימשיכו חוגי הדת לשלוט בחיים במדינה, שוחד בדמותן של סובסידיות נדיבות ימשיך לזרום לכיסי האזרחים, נשים תידחקנה מהמרחב הציבורי במדינה וחירויות יסוד תישללנה מהתושבים, ספק שיהיה אפשר להצעיד את המדינה קדימה, וזאת בלא קשר למצב הדולרים בקופתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו