לידה אינה מחלה

לידה הינה אירוע אינטימי חלק מהותי ממיניות האישה וחיי המשפחה הפרטיים שלה. מאז ומתמיד ילדו נשים בביתן, כשהן נתמכות על ידי מכרות ו"נשים חכמות", מיילדות. המחשבה על לידה בבית חולים הייתה אז זרה ומוזרה לא פחות מהמחשבה על יחסי אישות במרפאה גניקולוגית. נכון הוא, שבעיות פוריות מצדיקות לעתים הזרעה באמצעים רפואיים. אך אין זה הסטנדרט הראוי והמכובד לכל זוג.

לידה עשויה להתגלות כאירוע טראגי. בתנאים שהיו קיימים לפני מאה שנה, ובחברות עניות כיום, לפחות אחת מתוך עשרים לידות מסתבכת ותמותת היולדות עשויה להגיע לכדי אחת מחמישים לידות. בסיירה לאונה, אפגניסטן ונפל המצב עוד יותר גרוע; עד כעשרים אחוז (!) מן הילודים מתו בעודם תינוקות רכים. עד לפני כמאה שנה, ברובעים העניים של פאריז, לונדון וניו יורק, התמותה הייתה גבוהה עוד יותר. תוך כחצי מאה (בערך בין 1910-1950), השתנה המצב הזה באפן דרמטי. 

במדינות העשירות (כולל ישראל), תמותת נשים בלידה עומדת על ארבע למאה אלף. ארבעה מאלף ילודים מתים בעודם תינוקות. רובם, ממומים חשוכי מרפא. לשירותי הרפואה המדעית תרומה משמעותית למהפכה הזו, שארעה במקביל למעבר המוני מלידת בית ללידת בית חולים. אולם להיגיינה משופרת, תנאי מגורים וחיים טובים יותר תרמו גם הם תרומה נכבדה למהפך. כיום, ניתן לספק רפואה מודרנית טובה גם בבית היולדת, וחשוב לא פחות מכך, מעקב טרום הריוני טוב מצליח לאתר אילו הריונות הינם בסיכון מוגבר ללידת בית, ואילו לא. גבוי של בית חולים הינו אפקטיבי ללידות בית שמתחילות להסתבך.

כיום, בהולנד ובאנגליה, שיעור משמעותי מן הלידות מתרחש בבית היולדת, מתוך בחירה מודעת של היולדת הרוצה חוויית לידה שאינה תחת משטר רפואי, ואשר מתאימה לאורחות החיים והתרבות המיוחדים לה. ישנם רבנים בעדה החרדית המעודדים את חברות הקהילה ללדת בבית, בפרטיות נשית, רחוק ממוסדות ממשלתיים, ובאווירה רוחנית המתאימה ליולדת, כ-170,000 לידות חי נרשמות בישראל מדי שנה. רק כ-450 מתוכן מתבצעות בבית מתוך בחירה של האם ובפיקוח משרד הבריאות.

מחקר גדול וייסודי שבוצע בארה"ב, ושפורסם לאחרונה, הראה כי הסיכון ללידה מתוכננת בבית הינו באפן שולי גבוה יותר עבור חיי התינוק מלידה בבית חולים (ארבע לאלף לעומת שתים לאלף). קרוב לוודאי שסינון טוב, והשקעה בשירותי לידת בית, יפחית עוד יותר את הסיכון הזעום הזה. (בשל שוני בהגדרות בין "תמותת תינוקות", "תמותה בלידה" וכד', הנתונים השוואתיים שבידנו הינם גסים).

שתי אחיות נמרצות הגיעו לירושלים מניו יורק ב-1913 והקימו שם את שירותי "הדסה" כארגון נשים לסיוע בהפחתת התחלואה והתמותה בקרב "היישוב הישן". נשות הדסה עודדו באגרסיביות לידת בית חולים בקרב הישוב המתחדש בתקופת המנדט, ולידה בבית חולים קודמה כהטבה סוציאלית שהשתלבה היטב בחזון של מפלגות הפועלים שהיוו רוב פוליטי ביישוב העברי. 

התנועה הרוויזיוניסטית (ממנה השתלשל הליכוד) התנגדה ללידת בית חולים, וזאת על בסיס ערכים ליברלים ואמונה בצורך בהתערבות ממשלתית מצומצמת. עם הקמת המדינה היה על הצבור הישראלי להתמודד עם שני אתגרים בהקשר של בריאות הצבור בלידה. המדינה נטלה על עצמה אחריות לבריאות גם במגזר הערבי, שם לא הייתה קימת תשתית מודרנית. האתגר השני של מדינת ישראל הצעירה הוא הצורך לספק פתרון בטוח עבור מאות אלפים שגרו במעברות ועבורם "לידת בית" לא נראתה בחירה סבירה. על כן, חוק הבטוח הלאומי (1953) התנה את מענק הלידה ברישום היילוד בבית חולים מיד לאחר לידתו, והתנה את כיסוי הוצאות הלידה בלידה בבית חולים מורשה. לידת בית הפכה לבחירה מודרת, מתויגת, ויקרה למדי. עד היום מביע משרד הבריאות הסתייגות מפורשת וקולנית מלידת בית. על פי ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי והניסיון שנצבר במדינות רבות, הגיע הזמן לשנות מדיניות זו. 

יתכן והמסגרת הטובה ביותר לרובן של הלידות הינה "מרכזי לידה", בניהול מיילדות (שזהותן המקצועית אינה של אחיות או רופאות, כי אם של "נשים חכמות"), אשר בהן ציוד וגבוי רפואי לעתות חירום. המרכז האחרון מסוג זה בישראל, משגב לדך, נסגר לפני כשש עשרה שנה.

מחברה ענייה עם תמותת תינוקות בשיעור של 15% בתום מלחמת העולם הראשונה, הפכה ישראל למדינה מובילה בשיעורים נמוכים של תמותת תינוקות ויולדות. ערב מלחמת העולם השנייה, היה שיעור תמותת התינוקות יישוב העברי זהה לזה שבאנגליה. שום מושבה או טריטוריה נוספת בניהול של מעצמה לא הגיעה להישג שכזה בעידן הקולוניאלי. 

הפער בתמותת התינוקות בין האוכלוסייה היהודית לפלסטינית היה אז פי בשיעור של אחד לשלש, ובדיעבד הוא ניבא, למעשה, את הניצחון של ישראל במלחמת השחרור ולאחר מכן. התנועה הציונית הגיעה ליתרון יחסי עצום, בבריאות הצבור ומנהל ציבורי, לפני שהגיעה להישגים צבאיים, לכיבוש שטחים, ולעוצמה מדינית וכלכלית. נוהליים ושירותים רבים בישראל מוכוונים לאפשרויות הגרועות ביותר, ומשאבים רבים מוצאים על מנת להגביר עוד יותר את בטיחות הלידה. מאמצים רבים מושקעים בפינוקים כמסכי פלזמה ענקיים בחדרי היולדות, אך אלו מגמדים לעתים את היחס ליולדת כצרכנית של נוחות גרידא, כאילו אין מדובר בחוויית חיים ייחודית. לכך יש גם מחיר בריאותי. המחקר מראה כי לידות בית חולים קשורות בשיעור גבוה יותר של התערבויות רפואיות מיותרות על סיבוכיהן. ולו מסבה זו, הגיעה השעה שחזון הלידה הישראלי יכלול גם מבט לגבי הלידה הטובה והאידיאלית, כיצד היא אמורה להתנהל כחוויה בריאה ומעצימה עבור היולדת, היילוד וכלל המשפחה. 

הכותב הוא פרופ' בביה"ס לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו