הם דוקרים, אנחנו מארחים

ב־5 במארס 2002 נקלעו חלק משחקני הפועל ת"א בכדורגל וכן כדורגלנים נוספים לפיגוע ב"סי פוד מארקט" במרכז תל אביב, שבו נרצחו שלושה ישראלים מירי של מחבל. יומיים לאחר מכן החליטה התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) שמדינת ישראל אינה מקום בטוח וקבעה שקבוצות/נבחרות ישראליות לא יוכלו לארח כאן משחקים במסגרתה. רק בספטמבר 2004, שנתיים וחצי אחרי מבצע "חומת מגן", המשחקים חזרו לישראל.

אמנם לא מדובר בחודשיים האחרונים בימים הנוראים של 2002 אבל עדיין, כאשר גל הטרור שהחל בחול המועד סוכות ודוקר אותנו בכל רחבי הארץ, אנחנו צריכים לשמוח על כך שהתאחדות הכדורסל האירופית (פיב"א) בחרה בישראל כאחת מארבע המארחות של הבית המוקדם של אליפות אירופה 2017. 

נכון שלא מדובר בשלב הגמר של האליפות אלא בשלב הראשון שבו תשחק נבחרת ישראל מול עוד חמש נבחרות אירופיות, אבל זו עדיין סיבה למסיבה וקרדיט גדול לראשי איגוד הכדורסל על הזכייה. 

לשם השוואה: 16 ערים אירופיות התמודדו על 12 מקומות (75 אחוזים) לאירוח השלב המוקדם ביורו 2020 (אליפות אירופה בכדורגל). גם איצטדיון טדי בירושלים היה בין המתמודדים. 12 ערים נבחרו. טדי נשאר בחוץ. 

אירוח האליפות הוא לא סיפור זול. איגוד הכדורסל הישראלי (בתקווה שהגורמים הממשלתיים יעמדו בהבטחתם) הפקיד ערבות של 2 מיליון יורו לאירוח השלב הראשון, והטורקים שזכו בשלבי הגמר שילמו עליו 8.5 מיליון יורו. 

אבל זוהי השקעה משתלמת. ברלין, אחת הערים המארחות בספטמבר 2015, דיווחה שסך ההכנסות בשבוע האליפות הסתכם ב־42 מיליון יורו. זאגרב הסתפקה ב־28 מיליון יורו. 

אלפי התיירים שהגיעו לערים אלה נסעו, בילו, אכלו וקנו בסכום הזה. זו הזדמנות אדירה גם לחגיגה סביב ימי האליפות בדמות הנחות גדולות לשיווק עתידי של האופציות התיירותיות הגלומות כאן. הגיע הזמן שבמקום לקרוץ ולעקוץ את התייר אנחנו באמת נסביר לו פנים.

בדרך כלל נבחרת ישראל מעפילה לאליפות אירופה דרך המגרש (12 פעמים ברציפות). העלייה המובטחת הפעם דרך השולחן מאפשרת לשחקנים המובילים שלנו לנוח ולמאמן הנבחרת ארז אדלשטיין לנסות בקיץ הקרוב להכשיר עוד שחקנים מבין הדור הצעיר שיוכלו להשלים סגל חזק שינצל את הביתיות להעפיל לשלבים הגבוהים ולהסב קורת רוח לקהל הגדול שינהר להיכל הספורט ויקבל הזדמנות להתחבר לנבחרת מקרוב ולא רק דרך המסכים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו