השבוע חוגגים את חג החנוכה, אבל במשטרה נערמות קושיות כמו בפסח. חלילה מלקבוע עמדה לגבי המעורבים בפרשה שבה נזכרים שמם של הבכירים רוני ריטמן וגיא ניר והקצינה שבה מדובר. החקירה צריכה לנפק תשובה, ואולי יותר מאחת. אך התהיות מתרבות כפטריות לאחר גשם עז. הרי הן לפי סדרן:
√ אם ניצב ריטמן עשה את המיוחס לו כי אז עניינו צריך להסתיים בהליך משמעתי או משפטי, ואולי רק בפרידה מן המדים הכחולים.
√ אין מניעה שריטמן ייענש - אבל אם המידע נגדו נמסר כנקמה, ואולי לכאורה עלול לעלות אפילו חשד לסחיטה, וזאת באיחור של חמש שנים, כי אז לא פחות משמדאיג מה קרה, מטריד איזו רוח רעה מהלכת על פני תהום המשטרה. האנשים האלה עובדים בשירות הציבור תחת עננת סחיטה מתמדת. זה רע להם, ובעיקר לציבור, שאינו יכול לקבל את מלוא השירות.
√ הציבור הזה מבולבל. הרי ידוע (ומוצדק) שכאשר מדובר בהטרדות מיניות אפשר להתלונן לאחר זמן רב. זאת לגבי מי שסבלה מטראומה, מחרדה, מחוסר ביטחון. מה במקרה של ריטמן מצדיק דחייה של התלונה למשך חמש שנים? הקצינה היתה בטראומה? לאו דווקא. הרי לפי עדותו של יוחנן דנינו היא אמרה לו מזמן משהו כללי עוד בטרם היה מפכ"ל, והיא לא רצתה להתלונן באורח מוסמך, אז מדוע עכשיו? אלא אם זה מעשה סחיטה או נקמה, או שניהם.
√ פרפראזה ממשפט של דוד בן־גוריון על עניין מסוג אחר, חשוב פי כמה: יש לטפל בתלונה נגד ריטמן כאילו אין גיא; ולטפל בגיא כאילו אין ריטמן. מבחינה זו יש לברך על החלטתו הראשונה של המפכ"ל רוני אלשיך, שהורה להוציא לחופשה כפויה את ניר. הוא ראוי להיות מורחק ממשרדו לא פחות מריטמן. אפשר שגם הקצינה צריכה להישאר בבית.
איני מציע להרחיק את כולם. זה עלול להיות עוול למי מהם, ומעין פיצוי בלתי ראוי ליריבו. אבל על פניו נראה כי איש מהם לא פעל לתקן את המשטרה בשנים שבהן כיהנו אחד תחת מרותו של רעהו, וחתרו אחד תחת רעהו. פני אלשיך חייבים להתכוון לשני שלבים: כרגע להרחיק את כולם מהמשטרה, ולאחר מכן לסיים במהירות את מתן התשובות לקושיות, ובעיקר לא לפחד.
עונש קולקטיבי אחיד אינו הצעד המומלץ בכל המקרים. אם מישהו עבריין ולעומתו מישהו אחר חטא רק בזוטי דברים - יש להחזיר את האחד למקומו ולהדיח את האחר. נחוצה יד קשה עם צדק מוחלט, שאינו שולל עונש מדורג וסלקטיבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
