1 עצוב יהיה לראות את נבחרת ישראל בשבוע הקרוב בטורניר ההכנה במקדוניה. אנחנו אמנם סקרנים לראות איך ישתלב שון דוסון, האם יכולת הקליעה של דגן יבזורי תבוא לידי ביטוי ומי צריך להיות המחליף הראשון בעמדת שחקן הציר: אלכס צ'וברוביץ' או רוברט רות'בארט. אבל אין לנו את הפריבילגיה שחמישה שחקנים מבין השמינייה הראשונה מצויים כרגע בבית. לכל שחקן מבין הנעדרים יש סיבה מצוינת, בעיקר סיבות בריאותיות, אבל אם פינלנד תיתן לנו בראש בעוד כחודש ולא נעפיל שלב, את אף אחד לא יעניין שהליגה נגמרה בסוף יוני.
2 הנבחרת נראית ככה עכשיו כי אין היום אבא לכדורסל הישראלי. המאמן ארז אדלשטיין ויושב ראש הוועדה המקצועית מוישלה ויינקרנץ משתדלים ללכת בין הטיפות אבל עדיין כולם נרטבים כי זה לא תפקיד השכירים. הכדורסל הישראלי מנוהל היום על ידי גוף דו־ראשי: האיגוד והמינהלת שמסוכסכים כמעט בכל דבר. במקום לריב בכל העונה על כסף, מישהו היה צריך לדפוק על השולחן ברחוב הברזל בת"א ולהסביר לשמואל פרנקל ושותפיו שהליגה צריכה להסתיים בעשרת הימים הראשונים של יוני. אבל איך יסבירו? מי שיושבים גם בגוף הזה בכובע קסקט ובפורום השני בכובע קש? האיגוד ראוי לקרדיט ועבודה מקצועית ראויה בצד המקצועי, אבל למה רבים שם כל השנה על שכרו של היועץ המשפטי והמבקר במקום להילחם על חלון הראווה?
כל קבוצה או גוף ניהולי מביטים רק על האינטרס הצר שלהם. ראשי הקבוצות שהחליטו על חוק הצעירים וחזרת הפיינל פור מוציאים עין אחת למכבי ת"א אבל על הדרך הופכים את הענף לסומא בחשיכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
