איך אורזים ילדוּת, אהבות, ערכים?

לא חזרתי לשם, פשוט לא יכולתי. לא רציתי לראות את ביתי ואת בית הוריי כגל של אבנים. לא יכולתי לקחת איתי זיכרון של חורבן.

לפני עשר שנים, תשעה באב. צום ואבל על חורבן הבית הלאומי שקרה לפני מאות שנים, עם תחושות קשות שהנה עוד חורבן לפנינו. בעוד יום או יומיים יגיעו לובשי המדים הירוקים ויסבירו כי מדינת ישראל החליטה להתנתק ולהחריב חבל ארץ שהיה לי בית כל חיי.

אני מנסה לארוז, כמה בגדים שיהיו לנו לימים הראשונים, עד שנדע מה קורה. אבל איך אורזים את החיים שלך? את נופי הילדות, את אהבות הנעורים, את הריחות, את המרחבים, את המקומות שבהם איבדתי חברים. 

ואיך אורזים את הערכים?

אמת אחת פשוטה תמיד עמדה שם - זו הארץ שלנו. גם כשזה רחוק ולא נוח, גם כשזה כואב וגם אם זה לפעמים דורש מחיר כבד. האמת הזאת לא הבחינה בין תל אביב ופתח תקווה, רעננה ודגניה, וידעתי שכולם גבו מחיר בשלב כזה או אחר של ההיסטוריה, לכולם הגיעו מתיישבים נחושים כדי להישאר, ושילמו מחיר אישי עבור ערך לאומי. לפעמים מחלות קשות, התנכלויות, קשיי ביטחון, ביצות, ולפעמים שיגרת חיים של אבנים ומרגמות, וזה היה ברור שאתה לא שליח של עצמך אלא אתה שותף ככל יכולתך.

בתקופת ההתנתקות משהו נשבר בי. הבנתי שלתושבי ישראל לא ברור למה גוש קטיף חשוב כל כך, לא ברורה הזכות על הארץ שלנו. הרגשתי שרואים בי חלק מחבורה קצת הזויה עם חלום פרטי. בן־רגע הפכנו אני, משפחתי וחבריי לגורם מפריע, לנטל ולחלק נפרד ושונה מאזרחי המדינה. זה כאב שעד היום מכה בי, זה נכון שאיבדתי את הבית הפרטי שלי, זה נכון שגם בית הוריי הפך לחצץ, זה נכון ששילמתי מחיר אישי כבד. אבל האם זה הסיפור הפרטי שלי? 

ההתנתקות מהערכים הפשוטים, הטבעיים והברורים שהיו לנו מאז ומתמיד, האדישות והמחשבה שהסיפור הזה לא באמת קשור אלי, כי אני לא גר שם, הן מבחינתי ההפסד העיקרי במלחמת הזהות, שחוזרת על עצמה במערכות שונות וכואבות.

גוש קטיף הוא חלק מסיפור חיי, המצטרף לשרשרת ההיסטוריה של התיישבות, של זהות ושל אמונה בצדקת הדרך, פשוט סיפור עם סוף עצוב.

ואני, חוזרת מדי פעם הביתה, אל גוש קטיף בתפארתו, שומעת את רחש הגלים ומרגישה את החולות הזהובים תחת רגליי, ועיניי נשטפות דמעות של געגוע אל הערכים הפשוטים, אל האמונה ואל האמת הפשוטה. 

ואני יודעת, זה הבית שלי.

שני חביב הגיעה לנווה דקלים בגיל 7, ושם התחתנה והקימה את ביתה. בתה הבכורה אוריה נולדה שם והיום בת 11

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו