געגועים לאלי זינו

1. נדמה שאירועי יום האתמול נלקחו מסקיצת תסריט של "האלופה - חדר הלבשה". הכדורגל הישראלי התעורר לתוך טלנובלה דלוחה של יצרים, אהבות, קצת רמאות וסירחון אחד גדול. ידיעה רדפה ידיעה, פוסט אחד דרס פוסט אחר והציוצים לא היו מביישים להקה של ציפורים נודדות. כאלה שנדדו מק"ש לב"ש. כמו ברק בכר. כמו הכבוד הרב שהיה למאמן ואבד. אבל, בעיקר, הריספקט שאלונה ברקת הולכת ומאבדת במו ידיה, בסידרה של פעולות חסרות כל היגיון.

2. כל מה שנשאר להפועל ב"ש העונה הוא גביע המדינה. כדי לקחת תואר צריך שקט תעשייתי (תשאלו את מיטש). ומה קיבלנו? רעש של אזור תעשייה. אלישע לוי, שנתנו לו להבין שהוא ממשיך לעונה נוספת, מקבל הודעת סיום עבודה שישה ימים לפני הגמר, וכל זאת רק כי בב"ש הבינו שכל הדיונים שהתקיימו מאחורי הקלעים בנושא בכר עומדים להישטף באור השמש. וכשזה קרה, איזי שרצקי, שכבר ידע לפני כמה ימים שמשהו מתבשל, עשה את הפעולה הנכונה ופיטר את המאמן שלו במקום. 

וכך, בפרק זמן של פחות משעה, קיבלנו את סגנית האלופה וזו שתסיים במקום השלישי מפורקות ומדממות על הרצפה. האחת אמורה לנסות להתחמק מלהיות השטיח שעליו תקבל מכבי ת"א את הצלחת ביום ראשון; האחרת היתה אמורה למנוע ממנה טרבל היסטורי. 

מה קרה חצי שעה לאחר מכן? נושאת המטוסים של גולדהאר המשיכה להפליג, תוך כדי הכרזה שהקברניט ההולנדי שלה ממשיך לשנתיים נוספות כמנג'ר. הפערים הניהוליים בין גולדהאר לברקת מעולם לא נראו ברורים כל כך.

3. ההתנהלות של ברקת וב"ש נראית מגוחכת פי כמה אם מסתכלים על המאבק האידיאולוגי שהובילה הבעלים כדי להעביר את חוק המושאלים. אבירת הצדק הספורטיבי הרגישה את עצמה חפה מכל בעיה מצפונית ואתית לנהל מגעים עם מאמן שכבר סיכם עם קבוצה יריבה, שנאבקת איתה באופן ישיר על הסגנות, תוך כדי הפגנת חוסר לויאליות למאמנה, רגע לפני השיא של העונה.

4. אלונה ברקת עשתה דברים יפים בב"ש. יש כאלה שהגזימו וחשבו שהיא ראויה לפרס מפעל חיים על כך. ההתנהלות של השבוע האחרון מזכירה לנו בעצם שאין חדש תחת השמש הקופחת על בירת הנגב. השינוי היחיד הוא שהפעם יש הרבה כסף. אם הבוסית הגדולה של הדרום רוצה לצמצם פערים, הגיע הזמן שתמנה מנג'ר ותזוז הצידה. ואולי גם כדאי לעשות חשבון נפש קטן לגבי העוול שנגרם לאלישע לוי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו