לפני מאה שנה השתוללה הגדולה והנוראה במלחמות שידע העולם. לראשונה בתולדותיהם השתתפו גם היהודים בהמוניהם - כמיליון וחצי - במלחמה שהיתה בעיקרה זו של העולם הנוצרי. חלקם שעטו לחזית בהתנדבות ובהתלהבות אין קץ כדי ללחום אלה באלה.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: מהיר ועצבני 7 - מתיש ומתסכל
ב־1961 פירסם הצבא הפדרלי של גרמניה הדמוקרטית ספר תחת הכותרת: "מכתבים של חיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה". בדברי הפתיחה כתב מי שהיה אז שר הביטחון הגרמני פרנץ יוזף שטראוס: "בקריאת מכתבים אלו מתגלות לנו אהבת מולדת ופטריוטיות שאותן איבדנו מזמן. יתרה מכך - במכתביהם מהחזית מגלים החיילים היהודים שלחמו למען גרמניה אהבת מולדת עמוקה ומרגשת שבימינו לא ניתן עוד להבינה כלל".
אכן - אהבת המולדת: הגרמנית, הצרפתית, ההונגרית, האוסטרית, האיטלקית, הבלגית ועוד. צילומים שנשמרו מראים חיילים יהודים נלהבים בשני צידי החזית, מתפללים בבתי כנסת מאולתרים או תחת כיפת השמיים. תחת הנהגת רבנים צבאיים, רובם אורתודוקסים, נושאים תפילה למפלתם ולמותם של אויביהם שמעבר לקו, כולל כמובן את היהודים שבהם.
הרעיון הציוני לא היה חלק מהווייתם של אותם לוחמים פטריוטים נלהבים. ברחבי האימפריה הצאריסטית המאוד אנטישמית התפתחה אז התנועה הציונית. במרכז ובמערב אירופה לא זכתה היא אלא לניצנים קלושים. רוב היהודים, אם בכלל שמעו עליה, התעלמו ממנה, זילזלו בה או אפילו בזו לה. נאמנות רובם היתה נתונה בלעדית לארץ מגוריהם.
מלחמת העולם הראשונה נראתה ליהודים כהזדמנות היסטורית ובלתי צפויה להוכיח את נאמנותם ל"ארצם" ובכך להשיג את השתלבותם בחברה הסובבת אותם. אם עד אז זכו הם, במהלך המאה ה־19, לשוויון זכויות, ב"אמנציפציה" במרכז ובמערב אירופה, הרי היה זה שוויון זכויות משפטי בלבד. שוויון זכויות חברתי זה לא היה, החברה המשיכה לראות בהם זרים.
ההקרבה הנלהבת במלחמה היתה אמורה לשנות כל זאת מן היסוד ולאפשר את ההטמעה של היהודים בסביבתם הנוצרית.
את מה שקרה לאחר מכן אנו יודעים. קצת יותר מ־20 שנה לאחר תום המלחמה חייבים היו אותם לוחמים פטריוטים להימלט מ"מולדתם" כדי להציל את נפשם. אלו שלא עלה בידם להימלט, כולל קטועי האיברים שביניהם, הובלו לתאי הגזים, על משפחותיהם ואותות ההצטיינות שלהם.
מלחמת העולם הראשונה היתה הרת גורל לעם היהודי. היא עלתה לו בדם רב. היא שינתה את הבנתו את עצמו, ואת השקפת עולמו. היא הביאה לעולם את הצהרת בלפור ואת סיום השלטון העות'מאני בארץ. ובכל זאת נשכחה היא מלב.
הכותב הוא לשעבר שגריר ישראל בגרמניה, ראש המרכז ללימודים אירופיים באונ' ת"א ומחבר הספר "המלחמה הגדולה של לודוויג ולואי" (הוצאת שוקן)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו