השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "צו", הפרשה השנייה בספר ויקרא. שבת זו נקראת גם בשם שבת הגדול. טעמים רבים ניסו להעניק פשר לשם המיוחד הזה. יש שקשרו את השם לאירוע גדול שהתרחש בו, בעת שיצא ישראל ממצרים. העם העז לקשור את הכבשים של קורבן הפסח למטות לנוכח עיניהם המשתאות של המצרים, הרואים כיצד היהודים העבדים מבזים את אלילי מצרים לעיניהם. אחרים קושרים את השם דווקא לפסוק מההפטרה המדברת על בוא יום השם הגדול והנורא.
הפרשה עצמה עוסקת בנושאים פחות חגיגיים. מדובר בכוהנים העובדים במשכן וצריכים לקבל את הקהל הגדול הצובא על פתחי המקדש ולקיים את טקסי ההקרבה.
יש לציין כי מדובר בכמויות אדירות של עצמות ועורות ושאר איברים של הבהמות השונות. רק לדמיין את המתרחש בבית המקדש בשלושת הרגלים ובמיוחד בערב פסח, עת מאות אלפים באים להקריב את קורבנות החג.
חכמינו מתארים כמויות אדירות של דם שהיו באותו זמן מכסות את רגליהם של הכוהנים. בקיצור, לא מקום מומלץ לצמחונים. מישהו צריך לדאוג שהמקום יישאר נקי ומבריק כראוי לבית האלוקים.
וכאן מתחיל סיפורנו. העבודה הראשונה על הבוקר שהוטלה על הכוהנים היתה "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּֽחַ". בעברית שלנו זה נשמע שבשר הקורבנות, שהיה טעון שריפה על המזבח, היה מועלה באש על המזבח בלילות. עם שחר היו הכוהנים נדרשים להרים חלק מהדשן שהתאכל מבשר הקורבנות על ידי האש ולהעבירו אל מזרח המזבח וזאת כדי לשפר את יופיו של המזבח. לאחר מכן מחליפים הכוהנים את בגדיהם ומוציאים את כל הדשן שהצטבר על המזבח החוצה. זהו סיפור העבודה הזו של הכוהנים, ללא הוד וללא הדר. יש משהו קצת מתסכל בפתיחה הזו של הפרשה. האם לא יכלה התורה להתחיל בתיאור המלאכות המופלאות שהכוהנים עסוקים בהן במסגרת הטיפול בקורבנות, למשל זריקת הדם והקטרת האימורים. איזה כוהן היה חפץ לפתוח את יומו כך?
דומה שתורתנו ביקשה ללמדנו כי אי אפשר להגיע אל המדרגות הגבוהות ביותר בלי שהדבר יעבור דרך ניקיון הלב והמידות, תיקון האדם מקלקוליו קודם לחלומות הנרקמים באוויר ללא כל ביסוס ואיזון במציאות.
מי שפותח את יומו במקדש בפעולות של אסתטיקה לשיפור חזות המזבח ואיכות האש, יגמור בכך שירצה להוסיף אף לעצמו ניקיון וקדושה. הכוהן מבין ומעביר לנו את הבשורה כי ניקיון ואסתטיקה הם מרכיבי יסוד באיכות החיים של האדם, גם אם אינו עוסק באמירת תהילים תוך כדי עבודתו.
דומה שזה גם מה שמסתתר מאחורי ההכנות המטורפות של חלקנו לקראת חג הפסח. כל בר דעת מבין כי חירות וזכירה אינן תלויות דווקא בהיקף הניקיון. ובכל זאת, כבר שבועות שהנשים יוצאות למלחמת חורמה בחמץ, באבק ובכל מה שביניהם. רבים מהגברים מנסים אף הם להשתלב במירוץ לניקיון הבית, ללמדך כי ניקיון הבית, מעבר להיותו תורם להרגשה טובה, הופך לחלק משמעותי בזהותנו כאבות וכהורים. לפתע נבין לאילו רמות של ניקיון הדעת והכפיים נתבע כל אחד מאיתנו. פתאום נגלה כי חכמינו תבעו מאיתנו לרחוץ ידיים לפני תפילה והשכמה בבוקר כדי לחנכנו לעולם של ניקיון על כל מובניו.
חרף כל הניסיונות והקשיים, הכוהנים יצטרכו לעמוד במשימה בכבוד. לא בכדי פותחת הפרשה במילה "צו", ואומרים חכמינו: כי לעולם פותחת התורה בלשון זו רק כאשר היא מבקשת לזרז את האדם. ומה צורך יש לזרז כוהנים? ייתכן שבגלל הלכלוך שנדבק לבגדי הכהונה, וייתכן שהעבודה עצמה לא נראית ממש אטרקטיבית ולכן היא טעונה זירוז רב. עם כניסתם של המנהיגים הנבחרים לתפקידיהם החשובים יזכרו כי תחילת הגשמת כל החזונות עוברת בניקיון החיצוני והפנימי של המערכות שעליהן הם מופקדים. בהצלחה ושבת שלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו