כאשר בסוף השבוע קדרו פני השמיים, שיגר הממשל האמריקני בלון ניסוי. הוא איים להחרים את ועידת איפא"ק בגלל נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס, וכצפוי עשה שני צעדים קדימה ואחד לאחור: הוא לא ישגר לכינוס החשוב מכל של יהודי אמריקה את ברק אובאמה וג'ו ביידן וג'ון קרי אלא רק את שר האוצר ג'ייקוב לו. לא במקרה. לו יהודי חובש כיפה. השדולה הפרו־ישראלית עם יהודים בלבד.
איש כבר לא יוכל לומר כי הנזק לישראל וליהודי ארה"ב מזערי בלבד. מפני ששדולה פרו־ישראלית המצויה בנתק מהבית הלבן נחלשת באורח ניכר גם בפעילותה המרכזית בבתי המחוקקים. נדלק אור אדום.
העוצמה הישראלית באמריקה נשענת על אינטרסים ורצון טוב ואהדה טבעית, וגם על איזונים. כוחה גדל בבית הלבן בגלל התמיכה בה על גבעת הקפיטול; ועוצמתה בסנאט ובבית הנבחרים גוברת כאשר הנשיא ידידותי כלפי ישראל. פגיעה באחד משני המוקדים מחלישה את המשוואה בצד האחר.
הוויכוח אינו על תבונת וצדקת מאבקו של נתניהו. מניעת פצצת גרעין מאיראן היא אינטרס עליון בעידן שבו טהרן מתפשטת כאימפריה במזרח התיכון. נתניהו ואהוד ברק זכו להישג מזהיר בממשלה הקודמת כאשר בתמרונם גרמו להטלת עיצומים, סנקציות, על איראן ולנכונותה לנהל משא ומתן כדי להיחלץ מהן. אבל ברק אובאמה סיכם עם האיראנים טיוטת הסכם רע, שראוי לסכלו.
רק שלא כל קרב במלחמה מוצלחת מסתיים בניצחון. המחיר שמשלמת ישראל תמורת נאום של ראש הממשלה בקונגרס שבועיים לפני הבחירות גבוה מדי. זה קרב כושל במלחמה צודקת. הן בגלל ההיעדרות הניכרת, הן בגלל השבר בהנהגת יהודי ארה"ב, שהממשל מאיים להכלים את פניה בצמצום נוכחותו בוועידת איפא"ק.
רבים מבקשים מנתניהו לדחות את הנאום לאחר הבחירות. שכן הנאום החליש לפי שעה את ההתנגדות להסכם עם איראן, וממילא הוא לבדו לא יספיק להפיכת הקערה על פיה גם אם יעלה יפה. מנגד, נכון שיש גם רבים המפצירים בו לנאום בקונגרס על אפם ועל חמתם של השוללים.
אפילו בגלל התיקו הזה בלבד בין תומכים לבין מתנגדים ראוי שימחל על דעתו מפני דעתם, ויגיע מייד להסכם עם יריביו הפוליטיים - ברוח הצעתה של שלי יחימוביץ' - כי הנושא לא ישמש כדי לנוגחו במערכת הבחירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו