כמו נושאים רבים בפוליטיקה ישראלית, הדיון על הצעת חוק הלאום (על גרסאותיה השונות), אשר מטרתה להדגיש מחדש את עליונות המימד היהודי במסגרת הדמוקרטית, הוא מקוטב, מבוסס על עיוותים עובדתיים ונעדר הקשר ומורכבות.
אי אפשר להבין את המניעים להצעת חוק זו מבלי לתת את הדעת על הקמפיינים המתמשכים אשר מטרתם לשחוק - ובסופו של דבר לבטל - את המסגרת היהודית של המדינה. קבוצות פוליטיות אנטי־ציוניות וארגונים לא־ממשלתיים (NGOs) מבקשים לשנות את הגדרתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ולהפכה למדינת "כל אזרחיה". רבים מהם מקבלים מימון ממשלתי זר בהיקף נרחב, ישיר ועקיף, דרך ארגוני סיוע נוצריים ואחרים, לשם קידום מטרתם - והכל באמתלה של קידום זכויות אדם ודמוקרטיה.
לדוגמה, ארגון עדאלה, הממומן על ידי האיחוד האירופי, גרמניה, שבדיה, Christian Aid והקרן החדשה לישראל, מקדם אג'נדה זו באמצעות הצהרות והופעות בפני ועדות האו"ם, עם מסירת "דו"חות" רבים לעיתונאים ולדיפלומטים. עדאלה מגנה את חוק השבות, דגל ישראל, "התקווה", השימוש במנורה כסמלה של ישראל, הקרן הקיימת לישראל, וכל גוף או חוק המשקפים היסטוריה ותרבות יהודיות. לפי עדאלה ובעלות בריתו, הטבות כספיות לחיילים משוחררים הן אפליה מאחר שערבים ישראלים שלא משרתים בצבא אינם מקבלים אותן. הארגון אינו מזכיר כי זו היתה בחירתם שלא לשרת, וכי יש בני מיעוטים בישראל שכן משרתים, כגון דרוזים, בדואים ומספר הולך וגדל של ערבים נוצרים, המקבלים הטבות זהות לאלה של עמיתיהם היהודים. ההאשמות המטעות על אפליות נגד אזרחים לא־יהודים בהקשרים אלה הן סוג של לוחמה פוליטית.
ארגונים לא ממשלתיים אחרים שהיקף תקציבם עומד על מיליוני שקלים מפציצים את התקשורת ובתי המשפט בישראל בהאשמות דומות, המכסות מגוון רחב של נושאים. לדוגמה, כמה תביעות הוגשו בבקשה לבטל את החוק העוסק בשטחים שקק"ל מחזיקה בשם העם היהודי, בטענה ששוב יש כאן אפליה. במקרים מסוימים שופטים קיבלו טענות אלה על סמך חוקי היסוד מ־1992 (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק). רבים בישראל טוענים כי אלו הביאו לשחיקת הזהות היהודית־ציונית.
יתר על כן, טיעונים שמדינה יהודית היא גזענית או תיאוקרטית מתעלמים מכך ש־28 המדינות החברות באיחוד האירופי (כמו גם נורבגיה ושווייץ) הן חברות נוצריות, עם סמלים, דגלים ולוחות שנה בהתאם, ובבריטניה יש גם כנסייה רשמית של המדינה. באופן דומה, יש יותר מ־55 מדינות המגדירות עצמן מוסלמיות, וחלקן אכן תיאוקרטיות, אך הביקורת הבינלאומית כלפיהן כמעט שאינה קיימת. לכן הביקורת הרבה המוטחת בישראל בעניין זה משקפת מוסר כפול ואפליה.
לנוכח הסיבות הללו הולכת וגדלה התמיכה הציבורית בנקיטת צעדים אשר נועדו להחזיר ולהדגיש את הזהות היהודית־ציונית הבסיסית של ישראל על בסיס מגילת העצמאות, המגדירה את ישראל באופן ברור כ"מדינה יהודית". וכמו בכל חברה דמוקרטית, הפוליטיקאים הישראלים מגיבים לדרישות בוחריהם ופועלים בהתאם.
הכותב הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר־אילן ונשיא NGO Monitor
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו