"בואו עננים / הבו גשם לגנים", כתבה לאה גולדברג וצדקה. מדינת ישראל, לא רק גניה, משוועת לגשם שימלא את המאגרים, יזרוק ברק מנצנץ בגידולים שבשדות, ימלא את האוויר בריחו המשכר והנקי ויסגור כמה זוגות מתחת לשמיכה. אבל עד כאן. ברגע שהוא הופך, בתוך כמה שעות, כביש תמים לוונציה - הוא מאבד את כל הקרדיט שמגיע לו. מה לעשות - מאזדה, סיטרואן ואפילו מרצדס מתרכזות בינתיים בייצור מכוניות. לא סירות ולא גונדולות.
מספר ימי הגשם בארץ הוא מועט. 50-60 בשנה למיטב הבנתי. המספר המצומצם הזה מהווה לצערי תירוץ קטנוני לפקידים ולמקבלי החלטות שלא להשקיע במערכות הניקוז, בכבישים (עירוניים ובין־עירוניים), בשכונות וברחובות למודי טביעה. יושבים להם אגואיסטים במשרדיהם הממוזגים, נינוחים בתוך חולצה מכופתרת, ועושים שיקולים קרים של רווח והפסד. חוסכים על האזרח הקטן מהמקפצה ומספרים לנו שזה גשם.
קשה לקבל את ההחלטה, שאינה בוחנת את התמונה בשלמותה, על הימנעות מהשקעת מיליונים, רק משום שישראל, לכאורה, מתייבשת. זו בצורת מחשבתית שמאוד קל לקבל, בזמן שהסלון של פלוני הופך לבריכה עירונית (והמים אוכלים ברהיטים) והרכב של אלמוני נגרר עם בעיות חשמל למוסך (את ההפסד הזה מקבלי ההחלטות לא הכניסו לחישוביהם) - ואתה נשאר יבש.
אדם שביתו הוצף (ועבור אנשים מסוימים זה קורה שנה אחרי שנה), עולמו חרב, וגם אם פוליטיקאי יבוא ויבטיח לשנות ולתקן, סביר שזה יקרה רק בשנה של בחירות. לאחריה, כשתידרש ממנו התגובה, הוא ימלא פיו מים. הוא הרי כבר לא מחכה לקולות הצפים.
זה נכון שהגשם בארץ אינו הרסני ביחס למדינות אחרות, אך כל עוד אנו עדים לכך שבכל יום של מבול נגרם נזק גדול, אפשר להגדיר את הבחירה שלא לשנות את המצב בשכונות המוכות במילה אחת - פשע. תוכנית חיסכון, שהיא מעילה באמון הציבור.
כדי לשנות, הנהר שהיה פעם כביש צריך לעלות על גדותיו ולהציף את שיגרת יומם של המחליטים. ביום שבו אלה שבוחרים שלא להזרים כסף לטובת האזרח יגלו שהילד שלהם צריך חליפת צלילה כדי לחצות את הכביש לבית הספר, או שברחוב שבו הם גרים מכוניתם תקפוץ ראש לשלולית ענק, אז פתאום יימצא התקציב - בתקווה שלכולם.
עד אז, אלא אם קול הבוחר ילך לאיש הנכון וההוגן, אנו נמשיך לראות באתרי החדשות ובמהדורות הערב את התמונות המכעיסות של נתיבי איילון הטבועים והפקוקים, של הדירות הטחובות ודייריהן חסרי האונים, ובמקרה הטוב את הסבריו המתחמקים של מי שאחראי למחדל.
אז בהחלט - "בואו עננים / הבו גשם לגנים", אבל הטיפול בכם - ובכן, הגיעו מים עד נפש, בלי טיפה של חמלה מצד מי שיכולים, צריכים וחייבים לשנות את המצב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו