1. העונש שספגו מכבי והפועל ת"א בעקבות אירועי הדרבי הוא בסך הכל מידתי וראוי. אמנם לא מדויק במאה אחוז לפי האחריות של כל גורם לאירוע (הפועל המארחת היתה צריכה עונש כבד יותר, אפילו למראית עין), אך לא בטוח שבית הדין היה צריך לרדת לרזולוציות הללו.
המסר שיוצא מהעונש הכבד שספגו שתי הקבוצות הוא ברור - פריצה למגרש שמביאה לפיצוץ תגרום לא רק לאיבוד נקודות מהמשחק המדובר, אלא גם להורדת נקודות נוספת וסגירת יציעים. הקנסות הלא רלוונטיים והלא משפיעים - אאוט; מעכשיו תשלמו בנקודות. וזה, תאמינו לי, מזיז לאוהדים, בין שהם מטיילים לאליפות שלישית ברציפות ובין שחרדים ממלחמות ירידה. כי עונש של הפחתת נקודות אולי כואב לחיים רמון ולשחקני מכבי, אבל לא פחות מזה הוא גם מכה לפואד ולדומיו, שאני די בטוח שהיו מוכנים לקבל עונשים יותר כבדים ברמה האישית כדי שלקבוצתם לא יורדו נקודות.
עכשיו עוברים לשלב הערעור והדיינים חייבים להיות חזקים. לבית הדין, בניגוד להרגלו המגונה, אסור הפעם להתפשר ולהקל. השורה התחתונה ברורה: אוהדים משתי הקבוצות פרצו למגרש, העונש על פריצה כזו (בטח כשהיא מביאה לפיצוץ משחק) היא הורדת עד 10 נק', ובית הדין צריך להזהיר את הקבוצות שבערעור הוא אף עלול להגדיל את העונש.
בית הדין היה חייב לומר לזוג היונים, עורכי הדין פינס ומאירי, שהצגת האחדות המזויפת שלהם לא עושה רושם על אף אחד, ושיחשבו טוב לפני שהם מערערים. כי אפשר להפיל, ובצדק, את עיקר האחריות על מערכת המשפט האזרחית והענישה הקלה, אבל גם בית הדין של ההתאחדות צריך לומר את שלו. והפעם זה היה ברור וחד, ואסור שזה ישתנה.
2. עם זאת, יש כמה דברים שקצת התפקששו במהלך כל בירור ושיפוט המקרה המצער. למשל, חלקם של השחקנים באירוע. כרגיל, היחיד שיעמוד לדין כתוצאה מהפיצוץ הוא שחקן זר, שאותו גם יתקעו חזק, אל תדאגו, אבל יש התעלמות מלא מעט שחקנים אחרים שבצורה כזו או אחרת היו שותפים להלהטת היצרים.
בפסק הדין כתבו השופטים משפט נכון מאוד - שאי אפשר להפיל האחריות רק על אוהדי מכבי, שפריצתם לדשא הביאה למעשה לפיצוצו, וכי מדובר בשורה של אירועים שכל אחד מהם היה ראוי להפסיק בגללו את המשחק. אבל אם כך פני הדברים, מדוע גם האחראים לאירועים האחרים לא עמדו לדין? נגיד, ערן זהבי שהדליק את הגפרור הראשון, שי אבוטבול שישר הצטרף למהומה ולא בהכרח לצד הנכון או טל בן חיים, שהכניסה שלו במשה אוחיון רגע לפני הפיצוץ היתה צריכה לגרום להרחקתו לפחות כמו רובן ראיוס בשנה שעברה. אבל תובע ההתאחדות, שכבר העמיד אנשים לדין על סמך צילומי הטלוויזיה, ישב בניידת השידור והצליח למצוא את קרלוס גארסיה מרים את היד. זה יותר חמור מהגליץ' של בן חיים שהיה יכול לגמור לאוחיון את הקריירה?
3. אבל הצביעות הכי גדולה בכל העסק הזה היא של המועדונים, שהגיעו לבית הדין מחובקים וניסו להפיל את כל התיק על האוהדים. אם היה מדובר באוהדים אנונימיים אז מילא, עוד אפשר היה לאכול את זה איכשהו, אבל כשמדובר בבן בית במתחם חודורוב כמו פואד או באוהדים מאוד מוכרים במכבי מהצד השני, אף אחד מעובדי המועדון לא יעבור פוליגרף אם יטען שהוא אינו מכיר אותם.
במשך שנים, כאסטרטגיה, מחבקים בעלי המועדונים את הגרעין הקשה של האוהדים. אולי הם חושבים שכך יוכלו לשלוט בהם, אך הם מתבדים פעם אחר פעם. לכן, כשאוהדים כאלו הם הגורם לפיצוץ משחק לא מדובר פה רק באחריות שילוחית אלא באחריות אישית.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
