לבד בליברליזם: ״דגל ישראל היחיד בעיר הזאת״

קובי ברדה התארח בביתם של עמית ואוסנת ישראלי, שחיים בעיר מדיסון, ויסקונסין, כבר עשרות שנים • ״צעדתי בהפגנות של 'Black Lives Matter', תלינו יחד עם התלמידים את דגל הגאווה, והייתי חלק מקידום רעיון של תיקון עולם״

קובי ברדה התארח בביתם של עמית ואוסנת ישראלי. צילום: חופשי

בעיר מדיסון, ויסקונסין, התארחנו בביתם של עמית ואוסנת ישראלי, שחיים כאן כבר עשרות שנים.

עמית, בן קיבוץ, ואוסנת, במקור מזכרון יעקב, שיתפו אותנו בתובנות על חייהם כמשפחה ישראלית בלב ארצות הברית. ״אני חושב שאנחנו אולי המשפחה היחידה או אחת מהבודדות שהשפה הראשונה שלה היא עברית בבית," מציין עמית. "וחיים פה בקביעות – לא רק ללימודים באוניברסיטה לפוסט-דוקטורט."

עמית מוסיף כי "יש מעט מאוד משפחות ישראליות באזור, והקהילה היהודית כאן היא קטנה מאוד, כמה אלפים בודדים בלבד."

מדיסון מתוארת על ידי עמית כ"עיר ליברלית מאוד, מוקפת בפריפריה של תומכי טראמפ." לדבריו, העיר נחשבת "מאוד פרוגרסיבית," ובנסיעותיו הוא נחשף ל"שלטים רבים של חבר הקונגרס מארק פוקן, שמבקר בחריפות את ישראל ומשתייך לשדולה הפרוגרסיבית."

כששאלתי את אוסנת על ההתמודדות עם חיי היום-יום במסגרת כה ליברלית, היא סיפרה:
"הייתי מאוד בריאה כשהייתי אשת חינוך בגני ילדים ובבתי ספר פרוגרסיביים פה. צעדתי בהפגנות של 'Black Lives Matter', תלינו יחד עם התלמידים את דגל הגאווה, והייתי חלק מקידום רעיון של תיקון עולם."

לדבריה, הכול השתנה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר. "הייתה לי קרובת משפחה בפסטיבל נובה, והרגשתי שבר עצום," היא מספרת בעצב. "ציפיתי שחברים קרובים יבינו ויגלו סימן של תמיכה או נחמה, אבל זה לא קרה." לאחר שישה שבועות, היא כתבה מייל לצוות החינוכי שבו "שיתפתי בתחושת האכזבה שלי על כך שאף אחד לא טרח לנחם או להתעניין."

אוסנת מתארת את ההשפעה הרגשית הקשה של האירועים. "זה ערער לי את התחושה שלי כחלק מהקהילה ופגע בי באופן אישי עמוק. זה גם דחף אותי להפוך לאקטיביסטית בנוגע לשחרור החטופים."

עמית מוסיף כי מאז האירועים, "הדגל שתליתי של ישראל הוא, ככל שאני יודע, היחיד בעיר הזאת."

באופן מפתיע, עמית גילה תמיכה דווקא מהפריפריה: "דווקא מהחוואים והחקלאים הנוצרים שאיתם אני עובד קיבלתי יותר תמיכה – ולא מהקהילה הליברלית הקרובה שלנו. זה היה מאכזב מאוד״. אוסנת מוסיפה: "אני, שהייתי כל כך מושקעת בחינוך לקבלת האחר, פתאום מגלה שאני לבד."

כששאלתי את עמית האם האירועים השפיעו על הצבעתו, הוא הסביר: "לטראמפ אני לא מוכן להצביע, אבל כבר הצבעתי בהצבעה מוקדמת לקמלה האריס לנשיאות. מצד שני, לקונגרס אני לא מוכן לבחור שוב בפוקן."

אוסנת, מצידה, בוחרת לשמור את הצבעתה לעצמה אך אומרת: "הבחירה לא פשוטה. מצד אחד, טראמפ הוא לא אדם שאני סומכת עליו. מצד שני, קמלה האריס מציעה משהו שנראה יפה, אבל אני לא בטוחה שהוא יוביל לשינוי אמיתי. הבחירה היא בין שתי אפשרויות קשות."

הכותב הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית, בבית הספר ללימודים רב-תחומיים ב-HIT מכון הטכנולוגי בחולון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר