הקרב על ארה"ב: לא עוד בחירות אמצע

היום הולכות ונשלמות בחירות האמצע, שבהן מוחלפים שליש מחברי הסנאט, כל חברי בית הנבחרים ועשרות ממלאי תפקידים בכירים, שבראשם מושלים.

לכאורה, אין בבחירות האלה שום נדבך חדש: מאז ומתמיד הן היו בבחינת עמק הבכא עבור מפלגת השלטון. בדרך כלל, לאחר תקופת אופוריה קצרה שמגיעה לאחר השבעת הנשיא, חלה רגרסיה בלתי נמנעת - החלום נשחק, ומסתמן פער בלתי ניתן לגישור בין הבטחות הבחירות לבין המציאות האפורה בפועל. לפיכך, אין זה מפליא שלאחר תקופת נסיקה קצרה בפופולריות של הנשיא ביידן בראשית הקיץ, שבה ודעכה רמת התמיכה בו בחודשים האחרונים. הוא צפוי, אפוא, לספוג מפלה ודאית בבית הנבחרים, ואפשר (אם כי לא ודאי) שגם בסנאט תהפוך מפלגתו הדמוקרטית למפלגת המיעוט.

ולמרות זאת, נראה שההליכה לקלפי הפעם טומנת בחובה יותר ממהפך שגרתי בהיסטוריה הפוליטית האמריקנית, והסיבה לכך היא שבעבר הלא רחוק לא היו הפערים שבין שתי המפלגות כה גדולים. במילים אחרות: נשיא דמוקרטי שניצב אל מול שני בתים בעלי רוב רפובליקני, עדיין הצליח לתפקד ולהעביר מסכת חקיקתית עשירה ומגוונת. בעידן רגוע וקונצנזואלי יותר, היתה המערכת הפוליטית האמריקנית מעוגנת בעקרונות הפלורליזם, המתינות והסובלנות, ומדע הפוליטיקה היה המדע של "להסתדר איכשהו", ולבנות קואליציות בין־מפלגתיות במגוון רחב של סוגיות חקיקתיות ספציפיות. באותם ימים הממד האידיאולוגי נשאר ברקע, בעוד שלב המשחק הפוליטי היה מיקוח בין־מפלגתי ופנים־מפלגתי על "חלוקת העוגה" ועל גודלה. לעיתים היו אפילו המאבקים הפנים־סיעתיים חריפים בהרבה מהסכסוכים שהפרידו בין המחנה הרפובליקני לדמוקרטי.

היום השתנו הנסיבות לחלוטין. באווירה של מלחמת גוג ומגוג בין המפלגות על רקע אידיאולוגי, ערכי, פוליטי, חברתי, כלכלי ואף חוקתי, הפוטנציאל לפשרה ולהסכם הולך ומצטמצם - דבר שעלול להביא לשיתוק בחקיקה ובפעילות הממשל.

כבר לא עוד משחק פוליטי

האומה האמריקנית שרויה במצב שבו אין עוד מדובר במשחק פוליטי, אלא במאבק חסר גבולות ומגבלות, שכולל אפילו את עצם תקפותן של הבחירות האחרונות. התולדה המסתמנת מכישלונו הכמעט־ודאי של ביידן לשמור על הרוב הדמוקרטי, לפחות בבית הנבחרים, עלולה להיות הרסנית עבור המשק והחברה האמריקניים, ולגרום להקפאה ארוכת־טווח של יוזמות החקיקה השאפתניות מבית היוצר של הבית הלבן. האינפלציה החריפה שהרימה ראשה לאחרונה, חבילות הסיוע הנדיבות לאוקראינה שהפכו בלתי פופולריות, סוגיית המהגרים הבלתי חוקיים - אלה הם רק חלק מהדברים שטשטשו את רישומה של החלטת בית המשפט העליון לבטל את זכות האישה לעבור הפלה, החלטה שפגעה קשות במחנה הרפובליקני הרך.

לנוכח האפשרות שהנשיא לשעבר טראמפ יודיע בשבוע הבא על מועמדותו המחודשת לתפקיד, ולאור התייצבותו של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל לתקופת כהונה נוספת, עולה על פני השטח סדרת שאלות מרתקות. כיצד תתפקד הממשלה החדשה מול "הברווז הצולע" ביידן, כשלמרכז הבמה נכנס טראמפ? שאלה שנגזרת מכך: האם תזכה ישראל למרחב תמרון רחב יותר מבעבר, בין נשיא חלש לבין מפלגה רפובליקנית עוצמתית ודומיננטית בשני בתי הקונגרס? האם קיים אפילו סיכוי קלוש למהלך מדיני כלשהו בזירה הפלשתינית, על רקע הרכבת הממשלה החדשה ולנוכח הברית המתהדקת בשנים האחרונות בין המחנה הרפובליקני לבין הימין הישראלי? וחשוב מכל: האם הממשל המוחלש יוכל למנוע מישראל ליזום צעדים כוחניים עוצמתיים כלפי הגרעין האיראני כשהנסיבות האסטרטגיות יחייבו זאת מבחינתה? ימים יגידו.