התביעה המתנהלת בימים אלו בבית הדין הבינלאומי בהאג, בעקבות תביעתה של דרום־אפריקה, מדינה אשר אני מכהן כרבה הראשי - חושפת שוב את הדו־פרצופיות, הצביעות וחוסר האמינות של האו"ם ומוסדותיו. אלו הופכים בשנים האחרונות לאיום ממשי על החופש והדמוקרטיה בעולם.
תביעתה של דרום־אפריקה בהאג נגד ישראל היא דוגמה מצוינת לתופעה זו: מוסדות האו"ם מנוצלים שוב ושוב על ידי חברות לא דמוקרטיות לקידום מטרות המאיימות על החופש, השלום והשגשוג בעולם. כך, למשל, מתוך 193 חברי העצרת הכללית של האו"ם, רק 84 מדורגות כחברות 'חופשיות'. זאת ועוד: מתוך 47 החברות במועצת האו"ם לזכויות האדם, רק 13 מדינות הן חופשיות לחלוטין מבחינה כלכלית ופוליטית.
איך יכול להיות שגוף זכויות האדם העליון של האו"ם נשלט בידי מדינות שאינן מכבדות זכויות אדם? החלטות רבות של האו"ם מתקבלות ברוב פשוט. מה זה אומר על האיכות והיושרה של החלטות אלה - אם גושי הרוב האלה מורכבים במידה רבה ממשטרים אוטוקרטיים? מה זה אומר על האו"ם, כמגן על זכויות אדם וצדק בינלאומי - אם מרבית חבריו לא מכירים בערכי הדמוקרטיה או החירות, או בזכויות האדם בכלל?
השאלה מטרידה במיוחד בהינתן העובדה שבעיני רוב חברות העצרת הכללית של האו"ם, נתפסים הערכים והחירויות של חברות דמוקרטיות כאיום. והרוב הזה, יחד עם מועצת הביטחון של האו"ם, ממנה את השופטים היושבים בבית הדין הבינלאומי - הגוף שדן בתיק המתנהל בימים אלה נגד ישראל.
בעבודת הדוקטורט שלי בנושא זכויות אדם ומשפט חוקתי, בחנתי איך הליך של מינוי שופטים משפיע על עשיית הצדק, בין היתר על פי התנ"ך בספר שמות, והאופן שבו מינה משה רבינו את שופטי ישראל לאור הצו המפורסם - "צדק צדק תרדוף". ההטיה האנטי־ישראלית של האו"ם, והאובססיה שלה כלפי המדינה היהודית היחידה בעולם והדמוקרטיה החופשית היחידה במזרח התיכון, מבהירות נקודה זו.
כך, למשל, בכל שנה, מקבלת העצרת הכללית של האו"ם החלטות גינוי נגד ישראל יותר מאשר נגד כל שאר העולם יחד. בשנת 2022, למשל, התקבלו 15 החלטות נגד ישראל, ואף לא החלטה אחת על מצב זכויות האדם בסין, ונצואלה, סעודיה, קובה, טורקיה, מצרים, זימבבואה, פקיסטן, קטאר, וייטנאם, אלג'יריה. לעומתן, איראן, סוריה, צפון קוריאה ומיאנמר - קיבלו כל אחת גינוי אחד בלבד.
כך, למשל, ישראל היא המדינה היחידה בעולם המהווה פריט קבוע בסדר היום של מועצת האו"ם לזכויות אדם; ובמהלך 17 שנותיה קיבלה המועצה 103 החלטות גינוי נגד ישראל, לעומת אפס שקיבלו מדינות הָאֲשֵׁמוֹת בהפרות אמיתיות של זכויות אדם כמו סין, ונצואלה וסעודיה. וכך, למשל, מבין שופטי בית הדין הבינלאומי הדנים בתביעה זו, אחד הוא נציג של מְפֵרַת זכויות האדם הסדרתית, סין, ואחר הוא נציג לבנון, שבה החיזבאללה, שכיר־חרב איראני ולוחם במלחמה הנוכחית נגד ישראל, חבר מרכזי בממשלה.
זהו תיאטרון האבסורד - שבו דמוקרטיה כמו ישראל יכולה לעמוד בפני בית הדין הבינלאומי על אישומים הקשורים למלחמתה בטרור הג'יהאדיסטי החיונית לביטחון הלאומי שלה - טרור שממומן ונתמך על ידי מדינות כמו איראן, תוך כוונה מוצהרת להילחם במערב ולהרוס את הערכים שעליהם בנויות דמוקרטיות חופשיות.
זהו מצב מגוחך. לישראל אין שום סיכוי למשפט הוגן. עליה לפרוש מהתהליך ולהימנע מלקחת חלק בקרקס של בית הדין הבינלאומי. כשדוד בן גוריון הסכים בשנת 1948 שישראל תצטרף לאמנות ז'נבה, לא היה זה מתוך הבנה שהאו"ם יהפוך לביב של אנטישמיות, שיעוות את סעיף "רצח העם" כדי להעמיד למשפט את זכותה של ישראל להגנה עצמית בעיצומה של מלחמת הישרדות רב־חזיתית. ההטיה הגסה של האו"ם נגד ישראל, מעמידה אותו בהפרה של ההסכמים שנחתמו עם הקמת המדינה היהודית לקבל את סמכות בית הדין הבינלאומי לדון במעשיו. זו העת, אני מאמין, להתרחק מהפארסה המסוכנת הזו.
לפני כ-1,800 שנה, בבירת הנצח העתיקה של היהודים, הסבירו גדולי חכמי התלמוד, כי ללא צדק ואמת אין שלום. ישראל חייבת אפוא לעמוד איתנה נגד איומי האו"ם ובית ה"דין" הבינלאומי שלו. על ישראל לעמוד איתנה בשם הצדק והאמת, שכן כפי שאמר הנביא ישעיהו, "ציון במשפט תִּפָּדֶה". הדרך לשלום מתחילה בצדק אמיתי.
הכותב הינו הרב הראשי לדרום־אפריקה וד"ר למשפט חוקתי.
הביאה לפרסום מירב סבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו