נאום נסראללה: האם מנהיג חיזבאללה מאבד את שיקול הדעת?

מבצע הביפרים בלבנון השבוע אמנם היה מכה חסרת תקדים לחיזבאללה, כפי שנסראללה הודה בעצמו. עשרות מפעיליו נהרגו, מאות אחרים התעוורו ואלפים נפצעו באורח קל או בינוני. יוזמי המבצע החשאי אכן הפגינו עליונות טכנולוגית. אבל לעומת ההישגים הטקטיים האלה, נסראללה הציב את יכולת ההתמדה של חיזבאללה, גם במקרה של מלחמה כוללת. יכולת שלשיטתו תאפשר לו להשיג את המטרה שהגדיר לעצמו מאז אוקטובר 23': הפסקת המלחמה בעזה.

אך לצד היעד הזה, נסראללה דרש שישראל תפסיק את הפעילות הצבאית שלה גם ביהודה ושומרון. בכך הוא רמז שעזה היא רק תירוץ למטרה גדולה יותר: להנציח את המצב הנוכחי בצפון, שבמסגרתו רבבות נותרו מחוץ לבתיהם, בתור מציאות קבועה. כזאת שתשתנה רק אם ישראל תחדל מלהגן על עצמה, ותאפשר לחמאס ולג'יהאד האסלאמי לחזור להתעצם בעזה וביו"ש. אלה בתורם אמורים לגרום לישראלים לעזוב את בתיהם בפריפריה של ישראל, ולנטוש חבלי ארץ נוספים.

בנאומו נסראללה הדגיש כי תמרון קרקעי ויצירת אזור חיץ ביטחוני אינם מאיימים עליו. בדיוק להיפך. לדבריו, מבצע כזה יאפשר לחיזבאללה לגרום לאבידות רבות בשורות צה"ל, ומדובר בלא פחות מ"הזדמנות היסטורית". הוא גם הבטיח כמנהגו להגיב "בזמן ובמקום המתאימים" למתקפת הביפרים, שהיוותה מבחינתו "הכרזת מלחמה". נסראללה טרח לשדר שהוא לא מוטרד מכך. לא רק בנאומו, אלא גם בניסיון ההתנקשות שסוכל אשתקד בשר הביטחון לשעבר, משה (בוגי יעלון). כך בניסיון הנחת המטען בגבול הצפון בתחילת השבוע.

במשך שנים היו מי שטענו שנסראללה הוא גורם שקול יחסית. שלעומת דמויות אחרות שעלולות להחליפו, צעדיו מחושבים והוא מתנהל בזהירות רבה מול ישראל, כדי לשמר את מעמדו בתור "שומר לבנון". רצף האירועים מאז 8 באוקטובר, עת נפתחה החזית הצפונית, מטיל ספק לגבי ההערכה הזאת. את "שיקול הדעת" המפורסם החליפה התנהלות שמשרתת את האינטרסים של הציר האיראני: להציל את חמאס, להדק את טבעת החנק סביב ישראל, ובכל מחיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו