חבר מפלגת "אלטרנטיבה": "אי אפשר להשוות אותנו לדיקטטורה הנאצית"

הבונדסטאג ה-20 של גרמניה החל השבוע את עבודתו בשלל תקריות, שנקשרו למפלגת הימין הפופוליסטית "אלטרנטיבה לגרמניה", שחלקים בה הוכרזו על ידי רשויות ביטחון הפנים הגרמניות כימין קיצוני.

המפלגה שהוקמה ב-2013, כמחאה על הסיוע הכספי הגרמני לפתרון "משבר היורו", איבדה בבחירות שנערכו בספטמבר את מעמדה כמפלגת האופוזיציה הראשית וכוחה נחלש בשני אחוז בהשוואה לבחירות הכלליות הקודמות. יש הרואים בכך תחילת היעלמותה של המפלגה, אך בשורות המפלגה רבים רואים בכך אישור לכוח יציב ונוכח בפוליטיקה הגרמנית. כך או כך, שאר המפלגות המיוצגת בבית הנבחרים ממשיכות לפי שעה במדיניות ההחרמה הטוטאלית של ה"אלטרנטיבה".

המפלגה הליברלית, שעוברת בוודאות כמעט מוחלטת משורות האופוזיציה לקואליציה העתידית, דרשה להרחיק את מושבי ציריה משכנות לצירי ה"אלטרנטיבה", כדי להבהיר שהיא ממוקמת במרכז ולא בסמיכות ל"ימין הקיצוני". לפני ארבע שנים מנעו חברי שאר הסיעות את בחירתו של נציג מטעם ה"אלטרנטיבה" למשרת סגן נשיא הבונדסטאג. מועמדי כל המפלגות האחרות יכהנו בתפקיד זה. שאר הסיעות מנעו גם מזקן צירי הבונדסטאג, נשיא הכבוד של ה"אלטרנטיבה", אלכסנדר גאולנד בן ה-80, לשבת בראש ישיבת הפתיחה של הבונדסטאג, כפי שמחייב בתקנון. גאולנד עורר בעבר תרעומת רבה, כשהצהיר שהגרמנים יכולים להיות גאים בהישגיהם של חיילי הצבא הגרמני בשתי מלחמות העולם והגדיר את תקופת המשטר הנאצי כ"לשלשת ציפורים" בכלל ההיסטוריה הגרמנית.

הבונדסטאג ה-20 במספר הוא הגדול והצעיר ביותר בתולדות גרמניה הדמוקרטית וכולל 735 צירים, מתוכם 63 בגילי 30-23. את ישיבת הפתיחה ניהל ציר הפרלמנט הוותיק ביותר ונשיא הפרלמנט לשעבר, הנוצרי-דמוקרט וולפגנג שוייבלה. דובר ה"אלטרנטיבה" מחה בפתיחת הדיון על ההליך הלא תקין וטען שהפרלמנט הגרמני היחיד ב-200 השנים האחרונות שדיוניו לא נפתחו ע״י זקן הצירים היה זה שכיהן תחת הנאצים ב-1933. "האם הרמאן גרינג (שכיהן כנשיא הבונדסטאג ב-1933) הוא הדגם שלכם?", התגרה דובר ה"אלטרנטיבה" בחברי שאר הסיעות וזכה לקריאות בוז רועמות.

"האלטרנטיבה" – תופעה מורכבת ומסקרנת

זמן קצר לאחר הבחירות יצר איתי קשר אחד מעוזריו של ציר ה"אלטרנטיבה", ד״ר גץ פרמינג. מאמר ביקורתי שפרסמתי לאחרונה ב"ישראל היום" על יחסה של גרמניה לישראל עורר בלשכתו של פרמינג עניין והוזמנתי לחילופי דעות בנושא. בתקופת כהונתו של הבונדסטאג הקודם ה"אלטרנטיבה" קידמה באופן ברור אינטרסים ישראליים וחשפה את הצביעות הגרמנית הרשמית כלפי ישראל, פעילות שחייבה מפלגות אחרות - בקואליציה ובאופוזיציה - לקדם יוזמות משלהן, ולו רק כדי לשמור על מראית עין פרו-ישראלית. לפני ימים ספורים צירי ה"אלטרנטיבה" בפרלמנט האירופי היו היחידים שהצביעו נגד המשך המימון האירופי לסוכנות "אונר"א", בניגוד לצירי שאר המפלגות הגרמניות שתמכו בהמשך הזרמת הכספים לסוכנות האו״ם המקדמת ומפיצה שנאת ישראל.

בניגוד לישראל הרשמית ולצמרת הקהילה היהודית בגרמניה אין לי בעיה להיפגש עם נציגי המפלגה. זה חלק מעבודתי כעיתונאי. ה"אלטרנטיבה" גם אינה מפחידה אותי, אני רואה בה תופעה מורכבת ומסקרנת של התפתחות הזהות הלאומית הגרמנית החדשה. גץ פרמינג, בן ה-53, ד״ר לגרמניסטיקה ומורה להיסטוריה, הנציג הבכיר של ה"אלטרנטיבה" לענייני חינוך, מסמל את המורכבות הזו. את מעורבותו הפוליטית החל כפעיל "ירוק" לשמירה על איכות הסביבה, אך עם הזמן הפך להיות אחד ממייסדי ה"אלטרנטיבה לגרמניה". ביקשתי דרכו להבין את תופעת ה"אלטרנטיבה".

"תוקפים פיזית פוליטיקאים של ה'אלטרנטיבה'"

בק: "לא רוצים לשבת לידכם בבונדסטאג, לא מסכימים למנות סגן נשיא בונדסטאג משורותיכם. האם "אלטרנטיבה לגרמניה" כה מסוכנת?"

ד"ר פרמינג: "אנחנו לא מהווים סכנה לדמוקרטיה, אולי אנחנו מהווים סכנה למפלגות אחרות, שהתרגלו יותר מדי זמן לשבת בשלטון. המשפטן וחוקר המפלגות הגרמני הידוע, הנס-הרברט פון-ארנים, כבר התריע שהמפלגות הוותיקות הפכו את המדינה לנכס שלהן וניכסו לעצמן תפקיד שחורג מהמגבלות שנקבעו למפלגות בחוקה הגרמנית. כל מפלגה חדשה טורפת מחדש את הקלפים ומפריעה. המפלגה שלנו מפריעה במיוחד לסדר הפוליטי שהיה קיים, כמו כל המפלגות שצומחות בימין, אבל אם מסתכלים על העבר, הרי שהמפלגות הממסדיות התקשו לעכל את כניסתם לפרלמנט של "הירוקים" ומפלגת השמאל הרדיקלי "די לינקה", ממשיכת דרכה של מפלגת השלטון במזרח גרמניה הקומוניסטית. המצב הזה מזכיר לי גן ילדים, אליו מגיע ילד חדש, שמנסה למצוא את מקומו בארגז החול והילדים האחרים לא מוכנים לתת לו מרחב כלשהו על חשבונם. אני מקווה שמדובר בתהליך התרגלות שיום אחד יסתיים, אחרת, לדמוקרטיה שלנו באמת תיווצר בעיה ארוכת-טווח: התעלמות מכ-10% מציבור הבוחרים, שבוחרים במפלגה ה'אלטרנטיבה'".

בק: "ציינת מקרים אחרים של קושי בקבלת מפלגות חדשות, אבל האם היה מצב שבו קראו לסלק מפלגות מכל בתי הנבחרים, כפי שקורה כעת עם המפלגה? לא רק יריבים פוליטיים יצאו בקריאה הזו, גם הנהגת הקהילה היהודית בגרמניה".

ד"ר פרמינג: "זמן מה, שאנחנו חווים מצב בו מנסים לשכנע את האזרחים בגרמניה שלא להצביע ל'אלטרנטיבה'. כך נבנה לחץ עצום, ישיר ועקיף שבא מצדדים רבים, על המצביעים. מצאו גם זמרים ושחקנים מפורסמים שיצאו בהצהרות נגד המפלגה, זה הרחיק לכת, שגם אומנים שחשדו שהם אולי מזדהים עם העמדות של ה'אלטרנטיבה' או שהם ניטרליים בעמדותיהם הפוליטיות מצאו את עצמם תחת לחץ להצהיר שהם נגד המלפגה".

עוד הוסיף: "אני לא זוכר מקרים בעבר שבהם הייתה התנגדות כה קיצונית למפלגה חדשה. מאחורי המפלגה הזאת יש אנשים וסיפורים אישיים. הסטיגמטיזציה הפומבית שנעשית ל'אלטרנטיבה' פוגעת בהם, למשל ביכולתם למצוא עבודה וגורמת לכך שקבוצות אגרסיביות טוטליטריות מסוימות מהשמאל הקיצוני חשות שמותר להן לתקוף פיזית פוליטיקאים של ה'אלטרנטיבה'. רבים מעמיתיי כבר הותקפו, הוכו, חלקם נפצע, מכוניותיהם הפרטיות הועלו באש. קיימת אלימות, שהייתה צריכה לעורר זעקה קולקטיבית, בעיקר מצדן של המפלגות שמכנות את עצמן דמוקרטיות, לגינוי האלימות של השמאל הקיצוני. אבל, זה לא קורה".

בק: "אתה מתאר רדיפה פוליטית"

ד"ר פרמינג: "נכון. שנים רבות עבדתי כמורה להיסטוריה, וזו חוויה מרתקת לפנות לפוליטיקה ולראות איך ההיסטוריה מיוצרת. כסטודנט וכמורה צעיר שאלתי את עצמי לעתים קרובות, איך הייתה ההרגשה בזמנים אחרים של ההיסטוריה שלנו, שלא להשתייך לזרם המרכזי של החברה הגרמנית. תמיד השתייכתי לזרם המרכזי, גם בתקופה שבה הייתי פעיל להגנת איכות הסביבה. באותה תקופה אמנם עוד נחשבו 'הירוקים' למפרי הסדר הקיים, אבל היינו חלק מהרוב. לא הכרתי את התחושה של להשתייך למיעוט ולחוות אישית הוצאה מהכלל והדבקת סטיגמות. אלו דברים שחוויתי רק מאז שהצטרפתי כחבר ל'אלטרנטיבה'. הידע ההיסטורי שהיה לי סייע לי במידה מסוימת להתמודד עם החוויה הזו, שאפשרה לי גם לבחון את עצמי במצב הזה ולראות מה זה עושה לי. איך מתמודדים עם התחושה של להיכנס למסעדה עם חברים ולחשוש ממה שעלול לקרות אם מישהו יזהה אותי, שמישהו יגש לבעלי המקום ויגיד: ׳האיש הזה הוא פוליטיקאי מה'אלטרנטיבה'. זו סכנה מציאותית לכולנו, חברי המפלגה מגיעים לבתי מלון ולא מקבלים חדרים, כי מזהים אותם. מסלקים אותם ממסעדות או לא נותנים להם שירות. כבר היו לנו בהיסטוריה הגרמנית מצבים, שבהם אנשים הוצאו מהכלל בגלל הדעות הפוליטיות שלהם או ההשתייכות הדתית. אני מניח, שההרגשה אז הייתה דומה להרגשה שלנו היום. אני נזהר מאוד מלעשות השוואות היסטוריות, שהן קשות ביותר. כמובן, שההוצאה מהכלל בתקופה הנאצית הייתה בעלת מימד שונה מאוד, שלמזלנו אינו קיים היום".

"לא ניתן לוותר על המדינה באמצעות הגירה"

בק: "איך הופך פעיל למען איכות הסביבה לפוליטיקאי של ה'האלטרנטיבה'"?

ד"ר פרמינג: "לא הרגשתי בקיומו של כפתור, שלפתע גרם לי לעבור מהצד השמאלי לצד השני. זו הייתה התפתחות. נקודת החיבור היא התפיסה השמרנית הבסיסית, שגם הייתה הסיבה העיקרית לתחילת פעילותי למען איכות הסביבה: הרצון לשמור על המולדת, על הטבע, על הנוף מפני שינוים הרסניים גדולים. זה נבע גם מרגישות אסתטית ותחושה שהשינויים הללו מהירים ומשמעותיים מדי עבור הטבע. התחושה הזו התחדשה בקרבי ב-2010-2011, כשראיתי שהתפתחות הנהגת היורו והעמקת האיחוד האירופי משפיעות לרעה על הארץ בה גדלתי ומייצרות תחושת זרות. ההחלטות שמתקבלות לגבי העתיד אינן שקיפות, אין מנגנוני פיקוח דמוקרטיים עליהן, יותר ויותר סמכויות הועברו מברלין לבריסל ובסופו של דבר לאזרחים נוצרו מעט מאוד אפשרויות להשפיע על ההתפתחויות הללו. מכאן בא הרצון שלי לאחוז בהגה ההיסטוריה ולנסות להשפיע באופן שמדינות הלאום ישארו ריבוניות למדי ושיתוף הפעולה ביניהן יתקיים רק היכן שהוא נחוץ. כך הפכתי משומר איכות הסביבה לביקורתי כלפי האיחוד האירופי. הצטרפתי למפלגה מראשיתה וחוויתי את כל מה שעבר עליה מאז. אם משבר היורו והמחדלים הדמוקרטיים שליוו אותו היו הדחף הראשון להקמת המפלגה, ב-2015 בא רגע הלידה השני עם החלטת ממשלת גרמניה לחדול מהפיקוח על ההגירה למדינה".

בק: "המפלגה הוקמה מתחושה שהדמוקרטיה בגרמניה מאוימת?"

ד"ר פרמינג: "ההחלטות שהתקבלו בשעתו היו בעלות אופי דמוקרטי. באופן טרגי, הבונדסטאג עד היום מוותר על סמכויותיו ומעבירן לממשלה. ראינו זאת גם בניהול משבר הקורונה. הבונדסטאג מעביר סמכויות החלטה מרצונו לידי הרשות המבצעת. כך גם בשעתו התקבלה שורת החלטות על בסיס התלהבות לא רציונלית, לדעתי, מהרעיון האירופי - כלומר מהאיחוד האירופי, במסגרתה ויתרו על יותר ויותר סמכויות לאירופה. הייתה תחושה שהגרמנים יכולים לברוח מההיסטוריה שלהם, מהמדינה הלאומית שלהם, לארצות הברית של אירופה ובכך לא להיות יותר אחראים לבדם להיסטוריה הגרמנית. זו תמיד נראה בעיניי התנהלות פחדנית. לא ניתן לוותר על המדינה באמצעות העברת סמכויות לאיחוד האירופי או באמצעות הבאת אנשים רבים ממדינות אחרות, כך שלא ניתן יהיה בסופו של דבר לזהות יותר עם גרמני. בפרנקפורט, 80% מהילדים מתחת לגיל 6 אינם עוד 'גרמנים ביולוגיים', אלא בעלי רקע הגירתי ויחסם להיסטוריה הגרמנית שונה מאוד. היא לא שייכת להם. הם אומרים: 'אין לנו קשר לרייך השלישי, ההורים שלנו באים מסוריה, מלבנון, ממקומות אחרות. אין לנו כל אחראיות למה שקרה'".

בק: "עבודתך כמורה השפיעה על ההחלטה שלך ללכת לפוליטיקה?"

ד"ר פרמינג: "בפירוש כן, מאחר שעסקתי מקרוב בנושאים הללו. בהתחלה עקבתי אחר התפתחות האיחוד האירופי בעניין רב. כצעיר נסעתי ברכבת ברחבי אירופה. אז עוד היו מטבעות שונים בכל מדינה וזה היה די מעיק. כך שבתחילה כולנו היו בעד המטבע האחיד וכך לימדנו בהתלהבות בבתי הספר את הרעיון האירופי, האיחוד על שלביו השונים. אבל כבר אז התחילו לצוץ ספקות ראשונים, בעיקר בהקשר למטבע האחיד. התבררו הקשיים שנוצרו מהניסיון לכפות איחוד מוניטרי על כלכלות שבנויות באופן שונה. למשל, הוא הוזיל מוצרים גרמניים וייקר מוצרים ממדינות דרום אירופאיות. כך מגזרים כלכליים שלמים באותן מדינות קרסו ונוצר צורך בהעברת כספים מגרמניה אליהן. הרעיון של אירופה של מדינות ריבוניות שמתאחדות מרצונן שוּנה".

ד"ר פרמינג מסביר: "האיחוד האירופי הפך לקהילה בעלת גורל משותף שנקבע ע״י שיקולים של מדיניות פיננסית, שגורמת לכולם לא להיות מרוצים. הגרמנים לא מרוצים מכך, שהם חייבים להעביר כספים למדינות אחרות למרות שהובטח להם שלעולם לא יהיו אחראים לחובותיהם של אחרים. מנגד, המדינות שקיבלו עזרה לא היו מרוצות מהתנאים ומהרפורמות שהוטלו עליהן. באותן מדינות התהליכים הדמוקרטיים הונחו ע"י גורמים חיצוניים. הפרלמנט היווני לא יכול היה להחליט בעצמו מה יהיה גובה הפנסיות והאיטלקים לא יכלו להתאים את המטבע שלהם להתפתחויות הכלכליות המקומיות. הושג ההיפך ממה שביקשו להשיג באמצעות האיחוד האירופי. באתונה היו הפגנות בהן הציגו את מרקל במדים נאציים. הכפייה גרמה לעמי אירופה להתרחק זה מזה. ראינו את התוצאה של הגישה הזו כש'הפנאטים האירופיים' ניסו לכפות חוקה כלל-אירופית וללכת צעד נוסף, רחוק מדי, בהקמת ארצות הברית של אירופה. החוקה הזו נכשלה במספר משאלי עם. והיו מדינות שכלל לא קיימו משאל עם על הסוגיה. בגרמניה, למשל, אין משאלי עם. לנוכח הכישלון, ניסו להעביר את החוקה באמצעים אחרים. ההתנהגות הזו גרמה לכך שהעם בבריטניה, אחת המדינות הגדולות באיחוד, הסיק מסקנות ולמרות החסרונות הכלכליים הצפויים החליט ברובו לעזוב את האיחוד האירופי. כעת, מדינות אחרות מתמרדות נגד האיחוד האירופי למרות שמאיימים עליהן בסנקציות כלכליות: מדינות וישגראד, פולין. המזרח אירופים אומרים: ׳לא נסכים לתת לאיחוד האירופי להחליט איך אנחנו מעצבים את המדינה שלנו, אלו שופטים אנחנו ממנים ולגרמנים בכלל אין זכות להכתיב לנו דבר׳. הפולנים נרתעים מהוראות שקשורות לגרמניה, שמגיעות בעקיפין דרך האיחוד האירופי, בגלל ההיסטוריה שלהם".

"יש השפעה רבה אם בבית או במסגד התלמידים שמעו דברים שליליים על ישראל, כך שקשה למורים בבתי הספר להעביר דימוי אחר של ישראל היום ואז"

בק: "כמורה להיסטוריה עבדת עם תלמידים בעלי רקע הגירתי, איך זה היה?"

ד"ר פרמינג: "עבדתי בבתי ספר הטרוגניים והומוגניים מבחינת הרכב התלמידים. בברלין העבודה שלי הייתה מאתגרת ביותר. היו כיתות, שבהן שאלתי הראשונה הייתה מי מכם מדבר בבית גרמנית ומעט מאוד אצבעות הונפו. עבור מיעוט מהם גרמנית הייתה שפת יום-יום. השאלה הבאה שלי הייתה, למי יש חברים גרמניים, כלומר בעלי שורשים גרמניים ולא אזרחות גרמנית. גם כאן, על פי רוב התשובה הייתה, שאין להם חברים גרמניים. זו הייתה נקודת ההתחלה".

בק: "בכיתות כאלו אפשר ללמד על השואה, על ישראל?"

ד"ר פרמינג: "באופן שונה מאוד מאשר בכיתות בהן יש רוב של תלמידים ממוצא גרמני. עבור משפחות מוסלמיות, עם ניסיון של הימלטות, חלקם פלשתינאיות, הנושאים הללו הם בעלי משמעות שונה ביותר. הם לא מכירים בהיסטוריה הזו כבהיסטוריה שלהם. הם מתעניינים בזה כמו שהם מתעניינים בכיבוש אמריקה ע"י הספרדים ומה שנעשה בשעתו לבני האינקה. זה נראה להם רחוק מבחינת הזמן, גם אם התייחסויות למשטר הקומוניסטי או למשטר הנאצי מעלות בהם מחשבות מפתיעות על הקשרים היסטוריים ופוליטיים. יש דברים מסוימים שלא ניתן לספר, שכן אולי התלמידים שמעו או עברו חוויות מסוימות עם ישראל. הסיפורים שהם שמעו חזקים על פני מה שכתוב בספרי הלימוד הגרמניים. הרבה יותר משפיע אם בבית או במסגד הם שמעו דברים שליליים על ישראל, כך שקשה למורים בבתי הספר להעביר דימוי אחר של ישראל היום ואז".

"לא ניתן להוציא מכלל אפשרות סכנה של הקצנה"

לקראת סיום אני שואל מה אומרים לאלו שטוענים שהמפלגה הולכת ומקצינה, בתגובה ד"ר פרמינג אומר: "יש נרטיב שחוזר על עצמו מאז 2013. אחרי כל בחירת הנהלה חדשה למפלגה, אחרי כל אירוע פוליטי שהתרחש, תמיד מצאו ראיה לכך שהמפלגה מקצינה יותר ופונה יותר ימינה. מנסיוני האישי אני לא יכול לאשר את הנרטיב הזה. אני לא שותף לשימוש האינפלציוני במונחים ובדימויים, שמיד הופכים כל אחד לנאצי. עבור השמאל הרדיקלי גם בקרב הסוציאל-דמוקרטים ניתן למצוא נאצים וכמובן בכל המפלגות שנמצאות ימינה להם. גם המשטרה היא בעיניהם נאצית, הבונדסווהר, והמדינה. כולם נאצים. כשמגזימים בשימוש במונחים הללו, גם כדי להרתיע את הבורגנות ממפלגות מסוימות, עלולות להיות לכך תוצאות. רואים את זה במערב גרמניה, שם יש מסורות פוליטיות אחרות, ונראה שהדימויים הללו ביחס למפלגה משפיעים וגורמים לכך שאנחנו לא יכולים להשיג יותר מ-10-12% מציבור המצביעים. מנגד, במזרח גרמניה הסטיגמטיזציה נגדנו לא פועלת. תוית הנאצי והעובדה שבמדינות מחוז מסוימות אנחנו נמצאים תחת מעקב של הסוכנות להגנת החוקה (השב״כ הגרמני), התלויה במפלגות היריבות לנו, לא משפיעות על האזרחים. הם סומכים על כושר השיפוט העצמי שלהם. הם באים לאירועים שלנו, מקשיבים למועמדים שלנו ובחרו בהם יותר מאשר במועמדים של המפלגות האחרות. במדינות מחוז מזרחיות רבות אנחנו נותנים פייט רציני למפלגות הגדולות האחרות ובמקומות מסוימות גם דחקנו אותן מעמדת ההובלה. מפלגה קיצונית לא הייתה מסוגלת להשיג זאת, מאחר שרוב האזרחים לא רוצים קיצוניים. גם אם בשורות המפלגה יימצאו אנשים שיקראו לפירוק הדמוקרטיה או להפיכה מיליטנטית הם לא ימצאו היענות וקשב רבים. אין תמיכה בתפיסות כאלה במפלגה. אם נשמעים קולות כאלה, אנחנו מגיבים על כך בדחייה".

עוד מבהיר: "לא ניתן להוציא מכלל אפשרות סכנה של הקצנה, אבל כרגע איני רואה אותה. נבחרנו לפרלמנטים מחוזיים, פעמיים לפרלמנט האירופי, פעמיים לבונדסטאג. מדובר כאן בכוח חברתי, שמיליוני אזרחים עומדים מאחוריו וצריך להתייחס אליהם באופן פרלמנטרי. איש לא דורש שכולם יסכימו לכל מה שאנחנו אומרים, אבל צריך להתייחס לזה ברצינות ולא לעשות לעמדות שלנו דמוניזציה. אי אפשר כל הזמן להשוות אותנו לדיקטטורה הנאצית או לעשות השוואות שמפחיתות מעוצמת ההיסטוריה ההיא. יש לנו טיעונים לגיטימיים בעניין עתידן של גרמניה ואירופה, שלא עולים בקנה אחד עם טיעוני הזרם המרכזי, אבל לא ניתן להתעלם מהם. מה גם שאנחנו מגנים היום על עמדות, שבעבר היו עמדות של מפלגות אחרות. מרקל הזהירה בעבר מפני חברה מולטי-תרבותית, אנחנו תפסנו מרחב דעות פוליטיות, שמפלגות אחרות זנחו. כולם רוצים היום להיות במרכז. איש לא רוצה להיות יותר בימין. גם השמרנים והליברלים שבאופן מסורתי היו מפלגות ימין נמצאות במרכז. גם ישיבה בצד הימני של הפרלמנט, מקור החלוקה לימין ושמאל, הפכה למילה נרדפת לימין קיצוני. לא אומרים יותר ימין, אלא מיד נאצים. בכך מבצעים גדיעה של החלק הימני החשוב לחיים הדמוקרטיים. בעיניי, מבלי קשר לכך שאני יושב בימין, זה בעייתי ביותר, מאחר שהשיח הפוליטי הופך למצומצם ביותר וכל מה שלא נכלל הופך לטאבו".

בק: "העובדה שתשבו כעת לראשונה באופוזיציה לצד מפלגות איחוד השמרנים, הנוצרים-דמוקרטים והנוצרים סוציאליים, היא סכנה עבורכם או הזדמנות?"

ד"ר פרמינג: "עוד מוקדם לומר לאיזה כיוון יתפתחו הדברים. עם זאת, הייתי מעריך שמדובר גם בסכנה וגם בהזדמנות. אנחנו לא יודעים, מה יהיו עמדות איחוד השמרנים. הם לבטח לא יאפשרו לנו לתפוס חזקה על נושאים מסוימים, הם חייבים להגדיר לעצמם תפקיד חדש ככוח אופוזיציוני, ולבקר את הממשלה הבאה. בה בעת הם יבקשו להימנע מזיהוי חזק מדי איתנו. הקרבה הרעיונית הגדולה, שקיימת בין שתי המפלגות שלנו וגם העובדה שרבים מהחברים שלנו היו בעבר חברים במפלגה הנוצרית-דמוקרטית, גורמות להתרחקות חזקה יותר שלהם מאיתנו. מנגד, ממגעים אישיים רבים אנחנו יודעים שגם צירים שמרניים רבים אינם תומכים בגישת ההתרחקות הזו והם חולקים איתנו הרבה יותר תכנים מאשר עם מפלגות השמאל. ההזדמנות שאני רואה היא של התקרבות זהירה בין שתי המפלגות".

עוד אמר: "בקרב הנוצרים-דמוקרטים צריכה להבשיל ההכרה שה'אלטרנטיבה' תמשיך להתקיים. עד עתה הם קיוו שאנחנו נעלם. אבל, אם אנחנו נמשיך להתקיים תהיה לנוצרים-דמוקרטים בעיה אסטרטגית גדולה. שכן, היריב הישיר שלהם, הסוציאל-דמוקרטים, נהנה במשחק הפוקר על השלטון מכך שיש לו יותר קלפים ביד. הסוציאל-דמוקרטים יכולים בכל עת להגיד, אנחנו יכולים למשול עם הליברלים, עם הירוקים , וגם עם ה'די לינקה'. בפני הנוצרים-דמוקרטים לא עומדות הרבה ברירות. עם הליברלים אין להם רוב, עם הירוקים יש להם קשיים. הם מסרבים בכל תוקף להקים קואליציה עם ה'די לינקה' ועם ה'אלטרנטיבה'. זה גישה מוטעית. אם הם יוותרו על הסירוב המוחלט שלהם לעבוד איתנו, הרי שעומדת בפנינו האפשרות להקים תחילה קואליציות במדינות-מחוז. בדמוקרטיה זה צריך להיות אפשרי. הזמן יראה לנו אם התהליך הזה ייקח עוד 4 שנים או 12. אך, לאורך זמן לא ניתן להתעלם ממפלגה שקיימת בזירה הפוליטית. התהליך הזה גם ישפיע עלינו. כשמפלגת חדשה מצטרפת למערכת ממוסדת, המערכת צריכה להיפתח, אך גם המפלגה החדשה. 'הירוקים' עברו תהליך מאוד ארוך מההקמה שלהם לפני 40 שנה ועד למקום שבו הם נמצאים היום, כחלק מהממסד. זה יקרה גם לנו. אי אפשר לומר: 'אני לא רוצה להיות פוליטיקאי, אבל אני כן רוצה לעשות פוליטיקה'. אנחנו חלק מהדמוקרטיה. העובדה שה'אלטרנטיבה' קיימת ורושמת לעצמה הצלחות בבחירות היא ראיה לכך שהדמוקרטיה שלנו פועלת ושינויים אפשריים".