מאות אלפי אנשים נהרו בסוף השבוע לארמון באקינגהאם כדי להיפרד בדרכם הם מהמלכה שליוותה את רובם לכל אורך חייהם. אם באמצעות הנחת זר פרחים ליד שערי וחומת הארמון, אם בקשירת מכתב או שלט פרידה על גדרות הארמון ואם באמצעות הנצחת עצמם במעמד ההיסטורי הזה בטלפון הנייד שלהם.
הם גם באו בתקווה לראות, ולו גם מרחוק, את המלך החדש, צ׳רלס השלישי, או כל חבר אחר מהמשפחה המלכותית. הרגעים המלכותיים האלה - ימי אבל, חתונות או חגיגות אחרות, הופכים את בני המלכות ואת אלה שאינם מלכותיים למשפחה אחת גדולה. יש את הכואבים באמת, יש את הסקרנים ויש את אלה שנותנים דרור לכל המוזרויות שלהם. הם הגיעו הנה מרחבי הממלכה המאוחדת, ממדינות חבר העמים הבריטי שהמלכה עמדה בראשו ומרחבי העולם.
"הייתה מקור השראה כאישה"
ד״ר אימבאבה קאמארה, 51, ילידת סיירה לאון שאפריקה - מארצות חבר העמים הבריטי, אך מתגוררת כבר 20 שנה בבריטניה, ופעילה להגנה על נשים ונערות פגיעות. היא באה עם זר חרציות גדול בחברת קבוצת נשים נוספת מהארגון שלה. ״המלכה היוותה עבורי מקור השראה גדול, כאישה״, היא אומרת. ״עם כל העושר האדיר שלה, היא נותרה צנועה ומכבדת את כולם ללא הבדל גזע וצבע. זה אבל אישי. כששמעתי שהיא נפטרה פרצתי בבכי. גדלתי איתה, הילדים והנכדים שלי גדלו איתה. היא הייתה כמו חלק מהמשפחה שלי״. ומה הם הציפיות מהמלך צ׳רלס? ״שמעתי את הנאום שלו״, הוא אומרת, ״הוא השמיע דברים ברוח אמו, וזו התחלה טובה. הוא יצליח בתפקידו״.
אדם בן ה-27 בא לכאן מהרטפורדשייר: ״מעולם לא הכרתי את סביי וסבותיי, כך שהמלכה הייתה מעין סבתא עבורי. התחלתי לצפות בחדשות רק לאחרונה, כך שאני בעיקר זוכר ממנה את הנאום שנשאה בתקופת מגפת הקורונה, כשביקשה להרגיע ולהבטיח את האומה. אני מקווה שגם צ׳רלס יידע לפעול לחיזוק הממלכה וחבר העמים״.
מייגן בת 25, ילידת אוסטרליה שעברה ללונדון לפני שנתיים, אומרת שגם באוסטרליה אליזבת הייתה המלכה שלה. ״היא הייתה כל הזמן בחיים שלנו״, היא מספרת. ״היא סימלה יציבות. גדלתי איתה. הוריי גדלו איתה. התחושה להיות בלעדיה היא מוזרה. סוג של שינוי. אני לא יודעת מה לצפות מצ׳רלס. אני מניחה שהמלכה אימנה אותו היטב לתפקיד הזה. היא הכינה אותו היטב לרגע הזה, ואני סבורה שהוא ילך בדרכה״.
"העולם השתנה כעת"
היו גם ישראלים שמותה המהיר והפתאומי של המלכה בת ה-96 שינה את תוכניות הביקור שלהם, והם הגיעו לארמון. ריטה בת ה-66 מחיפה ונכדה נועם בן ה-15 תלמיד כיתה י׳ מחדרה, באו להיפרד מהמלכה, שגופתה עדיין נמצאת בסקוטלנד, שעות ספורות לפני הטיסה חזרה לישראל. הנסיעה ללונדון הייתה מתנה של ריטה לנכד, והם כבר ביקרו בארמון באקינגהאם לפני שלושה ימים, כשאיש עוד לא תיאר לעצמו שאליזבת השנייה תלך לעולמה.
״היא הייתה אישה מאוד חכמה״, אומרת ריטה. ״הייתה לה הרבה חוכמת חיים. היא ידעה לנהל את המדינה הזו, עד כמה שמלכה יכולה לנהל את הממלכה המאוחדת, באופן שכולם יחיו בשלום. העולם מודה לה על כך. ראיתי כאן שלט: ׳שלום מלכי אנגליה׳. זה עשה לי צמרמורת. העולם השתנה כעת. אני נולדתי באוקראינה. עשינו דרך מאוד ארוכה להגיע לפה ולראות את כל זה. מי חשב שאני, ילדה משטטל מאוקראינה, אוכל אי פעם להגיע לארמון באקינגהאם ולהיות פה ביום שבו אוכל להיפרד ממלכת אנגליה? זה מאוד מרגש אותי. עושה לי צמרמורת״.
״בחיים לא חשבתי שאהיה בכזה מעמד״, מסכם נועם את האירוע. "האמת שלא חשבתי שהיא תמות גם בשנים הקרובות. 70 השנה בהן היא מלכה זו חתיכת תקופת וחתיכת עבודה״.
הקשר הישראלי: המנדט הבריטי
יוספה וניב ממודיעין באו לחגוג בבריטניה את יום הנישואין, כשמותה של המלכה תפס אותם בממלכה. ״כמו כל העם בישראל תמיד עקבנו מרחוק אחרי המתרחש בבית המלוכה״, אומרת יוספה. ״בכל זאת, היה למלכה מעמד מאוד מיוחד. ראינו אתמול בטלוויזיה כאן איך שמדברים עליה והדמות הציבורית שהיא היוותה לעם הבריטי. הישראלים מאוד מעודכנים לגבי מה שקורה בבית המלוכה. זה מעורר סקרנות רבה. באיזשהו מקום נסתר בלב אנחנו רוצים שיהיה לנו כזו מלוכה סמלית שמייצרת אווירה מאוד ממלכתית. איפשהו כולם רוצים שתהיה גם לנו מלכה״.
״הנכד שלה היה בישראל וגם הבן״, נזכרת יוספה, ״וזה היה מאוד מרגש. זה כאילו משהו נשגב שלא יהיו לנו ויש לאחרים. מאוד מסקרן״.
ניב, רואה חשבון שעובד בבנק גדול, סבור שלתקופת המנדט יש ההשפעה על העניין הישראלי בבית המלוכה הבריטי. ״מבחינתי עניין המנדט הבריטי תמיד מתחבר. התקופה ההיא, שאינה מאוד רחוקה, השאירה מורשת ונוכחת גם בחיים שלנו כעת״.
״לפני שבועיים היינו בטיול משפחתי בפולין, בקראקוב״, הוא מוסיף. "ראינו שם את המרכז היהודי שיזם ומימן הנסיך צ׳רלס. מול זה מבינים, שהמלוכה היא לא רק משהו סמלי. יש להם באמת כוח. הם משפיעים. גם במקומות אחרים בעולם. והם משתמשים בכוח הזה וזה טוב. אין להם את המגבלות הפוליטיות-מדיניות שיש לממשלה הבריטית והם עושים בזה שימוש חיובי״.
יוספה, 44, מרצה ומנהלת תוכנית עם בית הנשיא לקידום גיוון שותפות והכלה באקדמיה הישראלית, מבקשת להדגיש עניין שחשוב בעיניה: ״אין הרבה מקרים שאישה היא מלכה ועוד עם ההשפעה שהייתה לאליזבת על הפוליטיקה ויחסי החוץ של הממלכה. עבורי כפמיניסטית וכמי שעובדת במרחב הפמיניסטי, כשאישה כזו הולכת לעולמה יש תחושה של סיום עידן, סיום תקופה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו