440 נוסעים, 21 הרוגים, 300 משוחררים: העדויות הקשות מחטיפת הרכבת בפקיסטן

יום לאחר שהרשויות בפקיסטן הודיעו על חילוץ בני הערובה וסיום אירוע חטיפת הרכבת על ידי מורדים מ"צבא השחרור הבלוצ'י" (BLA), העדויות מהזוועה ממשיכות להתפרסם, כאשר גורלם של כל הנוסעים טרם התברר. בעוד אתמול (חמישי) הכריזו בפקיסטן על חיסול יותר מ-30 מהחמושים הבלוצ'ים וסיום החטיפה, הארגון הכחיש את הטענות ואמר כי האירוע ממשיך להתנהל וכי הוא מחזיק בבני ערובה נוספים.

ביום שלישי באזור השעה 13:00, הותקף קו הרכבת "ג'עפר אקספרס" מבירת מחוז בלוצ'יסטן קוויטה לפשאוור שבצפון פקיסטן. לאחר שמסילת הברזל פוצצה, החמושים הבלוצ'ים שהסתתרו בגבעות מסביב הסתערו על הקרונות כשהם מצוידים בטילי נ"ט, מקלעים ונשק קל. 440 נוסעים היו על הרכבת באותה העת, כ-100 מהם אנשי כוחות הביטחון, כך לפי הרשויות במדינה. כ-300 בני ערובה שוחררו לפי הרשויות בפקיסטן.

"הם טעו וחשבו שאנחנו מתים"

גם יממה לאחר הודעת הרשויות על סיום האירועים, מספר הקורבנות והנפגעים הכולל טרם התברר באופן סופי. הרשויות בפקיסטן אמרו כי 21 מההרוגים באירוע נרצחו עוד טרם החל מבצע השחרור, וכי כ-30 נהרגו במהלך האירועים. ארגון הטרור לעומת זאת טוען כי הוציא להורג 50 מבני הערובה בתגובה לניסיונות החילוץ והתקיפה של כוחות הביטחון.

"המחבלים שברו את החלונות ונכנסו לרכבת, הם טעו וחשבו שאנחנו מתים", סיפר נהג הקטר אמג'ד לסוכנות הידיעות רויטרס. אמג'ד זחל לאזור המנוע של הרכבת ושם שהה במשך 27 שעות כשמעליו יורים המחבלים.

ארסלן יוסף סיפר כי המחבלים חילקו את הנוסעים לפי מוצאם הגיאוגרפי. "לפעמים, הם לקחו חיילים... והוציאו אותם להורג. במקרים אחרים, אם היה להם משהו נגד מישהו – הם ירו בו במקום".

הבלוצ'ים הם קבוצה אתנית החיה באזור המשתרע מדרום-מזרח איראן, אפגניסטן ולפקיסטן. הם מונים כ-10 מיליון אנשים, כאשר רובם חיים בפקיסטן. הם דוברי בלוצ'ית, שפה ממשפחת השפות האיראניות ורובם מוסלמים סונים. בשלוש המדינות הללו, הבלוצ'ים נמצאים במתח מול הרשויות וקבוצות חמושות של בני הקבוצה נפוצות בהן.

צבא שחרור בלוצ'יסטן הוא הגדול מבין הארגונים החמושים במאבק לעצמאות הבלוצ'ית. הוא הוקם באופן רשמי בשנת 2000, אך מומחים מעריכים שמקורותיו בתנועת העצמאות הבלוצ'ית הולכים עשורים אחורה. כבר יותר משני עשורים שהוא מנהל מאבק חמוש, בין היתר באמצעות פיגועי טרור, נגד ממשלת פקיסטן. התקפותיו גם מכוונות לפרויקטים הגדולים שמובילה סין במחוז עתיר המשאבים עם המיקום האסטרטגי.

מחבוב אחמד, בן 31, שנורה מספר פעמים במהלך האירועים, אמר כי בני הערובה ניסו פעמיים להימלט מהרכבת וכאשר חלקם הצליחו – חלקם נהרגו מהאש שפתחו המחבלים עליהם. "כמעט איבדנו תקווה להישרדות," אמר.

"בתוך שעה וחצי, הכדורים שלנו נגמרו"

עדי ראייה ששוחחו עם ה-BBC תיארו "מראות של יום הדין" בעת ההתקפה על הרכבת. קצין שהיה על הרכבת סיפר לרשת הבריטית כיצד הוא וחבריו נלחמו מול "מאות חמושים" שנעו מההרים. "הייתי יורה ירייה אחת בכל פעם כדי שלא יתקרבו אלינו ולרכבת, אבל בתוך שעה וחצי, הכדורים שלנו נגמרו", הוא סיפר.

ה-BLA דרש מהממשלה הפקיסטנית לשחרר "אסירים פוליטיים", ולא – כל בני הערובה יוצאו להורג תוך 48 שעות.

העדים סיפרו כי החמושים הכריזו בפניהם: "העברנו דרישות לממשלה ואם הם לא יענו – לא נרחם על אף אחד, נעלה את הרכבת באש". הנוסעים העידו כי כמה מהנוסעים, ביניהם נשים, ילדים ומבוגרים, הורשו לעזוב את המקום. מוחמד נור סיפר כיצד החמושים אמרו לו ולאשתו "ללכת ישר ולא להביט אחורה".

כמה מהנוסעים סיפרו שהם נאלצו ללכת 4 שעות במדבר עד לתחנת הרכבת הבאה. כשירד הלילה, עשרות מחבלים מה-BLA עזבו את המקום, לפי אותו קצין שהיה על הרכבת ושוחח עם ה-BBC.

בסביבות השעה 22:00, הוא נזכר, האלימות התפרצה שוב. "כמה אנשים ניסו לברוח, ה-BLA ראו אותם ופתחו באש". נוסע אחר סיפר ל-BBC כי בן דודו נרצח לנגד עיניו, על אף שהתחנן לחמושים שלא יהרגו אותו כי יש לו "בנות צעירות" אך "הם לא ריחמו על חייו".

כוחות החילוץ פתחו בניסיון החילוץ בבוקר יום רביעי. "כשהכוחות המיוחדים הגיעו בבוקר, תשומת הלב של החמושים הוסטה לכיוון שממנו הם הגיעו", סיפר הקצין, "אמרתי לחבר שלי – 'בוא ננסה לברוח'". הוא סיפר שהחמושים המשיכו לירות עליהם בזמן שהם נמלטו וחברו נפגע. "הוא אמר לי לעזוב אותו, אבל סירבתי ונשאתי אותו על הכתף שלי. אדם נוסף עזר לי".

דובר הצבא אמר כי מיום שלישי הקיף הצבא את הרכבת התקועה, וביום שלמחרת הרג את החוטפים וחילץ את בני הערובה. כוחות צבא וחיל הספר ומסוקים הקיפו את הרכבת התקועה מאז יום שלישי. ביום רביעי, הם הרגו את חוטפי בני הערובה ופינו את האתר, לפי דובר צבאי.

הצבא אומר שהוא עדיין פועל כדי למצוא נוסעים שברחו ונמלטו לאזור הסביבה, ועומד על כך שכל אחד אחר המעורב בחטיפה יובא לדין. ה-BLA טוען כי הוא עדיין מחזיק בבני ערובה. הניצולים הובאו לבירת המחוז קוויטה, ממנה יצאה הרכבת שנחטפה, שם גם שוהה מוחמד נור יחד עם אשתו. "תודה לאל," הוא אומר, "הוא הציל אותנו".