המוחה שהוצאה מטקס יום השואה באירלנד: "נגררתי על הרצפה, צעקתי 'אני יהודייה, למה מוציאים אותי?'"

ליאור טיבט (37), גרה בדבלין מזה כשבע שנים, צולמה היום (ראשון) בסרטון כשהיא נלקחת בכוח על ידי מאבטחים במהלך נאומו של נשיא אירלנד מייקל היגינס, לאחר שזה החל במהלך נאום לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, לתקוף את ישראל על מעשיה בעזה.

"המחאה שלנו הייתה על זה שהוא התייחס למלחמה", היא אומרת בראיון ראשון, "המחאה אם הוא נואם בטקס או שלא החלה כבר כחודש לפני הטקס. היו קולות רבים בקהילה שלא רצו לראות אותו שם, לאור העוינות שלו כלפי ישראל והאמירות שלו שמעודדות אנטישמיות".

ליאור מספרת כי בקהילה הישראלית-יהודית המקומית היו התחבטויות ודיונים רבים כיצד ראוי להגיב. "לא רצינו להחרים את הטקס כי זה טקס של הקהילה היהודית. מצד שני, איזו מחאה עושים שתעביר את המסר הנכון. התלבטנו מה לעשות, ואמרנו שמי שמרגיש שהוא רוצה לצאת החוצה יצא החוצה, ומי שרוצה להפנות את הגב יפנה את הגב - ידענו שמי שיצא לא יתנו לו לחזור".

"אמרנו שלא נקום כשהוא הולך לנאום – חשבנו שאולי הלחץ שהפעלנו מראש יעזור והוא לא יכניס לפוליטיקה, אבל אם הוא כן יעלה את הנושא, אז נקום ונפנה לו את הגב. בסוף הנאום שלו הוא התחיל לתקוף את ישראל ולייצר משווואה מסויימת בין השואה למה שישראל עושה בעזה - ובאותו רגע קמנו והפנינו את הגב".

ברגע שעשו זאת, חברתה של ליאור, שהייתה בהיריון, נמשכה החוצה. "היא לא התנגדה יותר מדי כי היא בהיריון", משחזרת ליאור. "ואז הגיעו אליי ותפסו אותי ביד ובאו למשוך אותי החוצה. אני באותה שניה אמרתי להם: 'אתם לא יכולים להוציא אישה יהודיה מטקס יום השואה, זה הטקס שלי'. סירבתי לצאת והם ממש משכו אותי. התנגדתי ואז הם התחילו לגרור אותי על הרצפה, ואני צועקת כל הזמן 'אני יהודייה, למה אתם מוציאים אותי?'".

ליאור מדגישה שוב ושוב כי המאבטחים משכו אותה בעוצמה - שלדבריה הייתה מוגזמת ביחס למעשה: "הפנתי את הגב, זו מדינה דמוקרטית - מה זה הדבר הזה?! בחוץ דיברתי עם כמה מהשוטרים ששמרו שלא אכנס חזרה לטקס, ואמרתי להם שאני לא מבינה את המדינה הזאת. רק אתמול הייתה הפגנה באמצע העיר עם דגלי חמאס וחיזבאללה - והם לא עשו כלום. אבל אני, שעושה מחאה שקטה, בלי לצעוק, בלי פוסטרים, לא תמכתי בתנועה אלימה או בטרוריסטים - ונגדי מפעילים כוח! השוטרים אמרו שהם מבינים, אבל שאין מה לעשות והם לא מוכנים להחזיר אותי לאירוע. בסוף הורחקנו ארבעה אנשים, ולא הורשנו לחזור חזרה. אמרו לנו שעד שהאירוע נגמר אסור לנו להסתובב באיזור של האירוע".

"התחושה שלי מאוד קשה", משתפת ליאור בכעס, "איזו דרך נשארה לי למחות? לצאת לרחוב עם דגל ישראל אי אפשר, כי צריך אבטחה והמשטרה לא מעוניינת לאבטח. אתה מנסה לעשות מחאה באוניברסיטה וזו בעיה - רצינו לארגן טקס יום השואה באחת האוניברסיטאות, ואמרו לנו שזה נושא 'שנוי במחלוקת'. וכל זה קורה בזמן שיש הפגנות מלאות שנאה ותומכות טרור ברחובות העיר כאן באין מפריע. מאז המקרה אני מקבלת הודעות שנאה ברשתות החברתיות ולאימייל של העבודה שלי. הם רוצים שאנחנו נעזוב, אבל אנחנו לא ניתן להם לנצח בקרב הלא צודק ולא הוגן שהם מנהלים נגד הקהילה היהודית, נגד ישראל ונגד הישראלים", מכריזה, "אנחנו נמשיך להילחם באנטישמיות גם אם זה יהיה להם כמו עצם בגרון, נמשיך להציף את האמת גם אם לא רוצים לשמוע אותנו".