כאילו שנדרשה עוד המחשה לכשל המערבי באספקת הסיוע הצבאי לאוקראינה, באה אמש הכותרת ב"ניו יורק טיימס" ובסוכנות הידיעות אי.פי, והוכיחה: ממשל ביידן לא יפספס הזדמנות לפספס הזדמנות לסייע לקייב בזמן ובהיקף הנדרש כדי לנצח את רוסיה – או לכל הפחות להתקרב לכך.
תזכורת: לפי הדיווחים, הממשל האמריקני אישר לקייב לשגר טילי ATACMS אמריקניים לתוך שטח רוסיה. מדובר במודיפיקציה ארוכת הטווח (עד 300 קילומטר) של הטיל. לפי ההערכות, השימוש ייעשה תחילה נגד הכוחות הרוסיים המרוכזים במחוז קורסק, הגובל באוקראינה, שבו תפסו כוחות קייב שטחים במהלך אוגוסט האחרון, וישמש איתות לצפון קוריאה, שעלולה לשלוח עשרות אלפי חיילים לעזרת הקרמלין.
הסיפור הזה, ובמיוחד העובדה שההחלטה באה לנוכח האיום הצפון-קוריאני, הוא תמצית ההתנהלות האמריקנית בכל הנוגע לסיוע לקייב: מעט מדי, מאוחר מדי ותגובתי מדי. ההחלטה על אספקת הטילים ארוכי הטווח הייתה צריכה להתקבל בסתיו 2022 ולא ב-2024, ואם השנה – אז לא אחרי חודשים שהבקשה האוקראינית נותרה תלויה באוויר בזמן שרוסיה הספיקה, לכאורה, לפנות את כל הנכסים האסטרטגיים שלה מטווח הפגיעה של הטילים, שעד כה סירב הבית הלבן לספק.
אולם, בוושינגטון חיכו כנראה להיתלות במשהו כדי חלילה לא להפתיע את הקרמלין ולא לחצות את הקווים האדומים של רוסיה. מדובר בבלוף המרכזי של המלחמה, כי הקווים האלו נחצו פעם אחר פעם, ללא השלכות מבחינה שדה המערכה או הרחבת העימות, אבל המשיכו להרתיע את מקבלי ההחלטות בארה"ב.
ההססנות האמריקנית הביאה לאורך המלחמה כולה לאישורים מאוחרים מדי של אמצעי לחימה או יכולות שקייב ביקשה – החל ממערכות ארטילריה רקטית כמו HIMARS, עבור בטנקי "אברמס" וכלה במטוסי F-16, או טילים ארוכי טווח עם אפשרות לפגוע בשטח רוסיה.
ארה"ב אישרה כמעט את הכל, אבל תמיד מאוחר מדי. רק באביב האחרון, למשל, התריעו האוקראינים על התכנסות של כוחות רוסיים מעבר לגבול לקראת הפלישה למחוז חרקיב – אבל בארה"ב נתנו את אור ירוק לשימוש מעבר לגבול (בארטילריה רקטית) רק כשהפלישה למחוז הייתה בעיצומה (ונבלמה מאז).
איך כתב אתמול הפובליציסט האוקראיני לאוניד שווץ בתגובה לאישור החדש? "הקשיש (ביידן, ד.ב) בסך הכל בסדר, לו רק אפשר היה להעביר אותו למהירות צפייה כפולה".
בדיעבד, אפשר לומר שגישת ממשל ביידן לניהול הקונפליקט הייתה "לא לתת לקייב להפסיד" – ואכן נעשה המון לשם כך – "אבל גם לא לתת לה לנצח". הגישה הזו עצמה נבעה כנראה מכשל תודעתי של האמריקנים להבין את עוצמת האיום הנשקפת מרוסיה של פוטין, מבריתותיה המתהדקות ולבסוף מההשלכות הגיאו-פוליטיות מרחיקות הלכת שלהן.
השיתוף של חיילים צפון-קוריאניים במלחמה באירופה הוא עדות ברורה לכשל הזה, אולם הוא לפחות סיפק לממשל ביידן הזדמנות "לפעול בתגובה" – שוב, להיות ריאקטיבי ולא פרו-אקטיבי.
ונקודה אחרונה: למה דווקא כעת? הרי על הכנת חיילים של קים למערכה מול האוקראינים ידוע לפחות חודש. סביר להניח שהתשובה קשורה להפסד הדמוקרטים בבחירות ב-5 בנובמבר: טראמפ התחייב לסיים את המלחמה "תוך פחות מיממה" וספק רב אם ישלח עוד נשק לאוקראינה (בנו, דונלד טראמפ ג'וניור, הזדעק אמש ברשת X על האישור של ביידן, כינה את מקבלי ההחלטה "אימבצילים" וביכה את אובדן החיים הצפוי בעקבות האישור – של הרוסים, כמובן).
נראה שביידן הבין שאם לא יתיר את השימוש כעת, אוקראינה עלולה להיגרר בידי טראמפ לשולחן המו"מ עם קלפים גרועים במיוחד; ואולי, רק אולי, גילה שגישתו שבאה לשחוק את מוסקבה עד לזעזועים מכריעים, שחקה הרבה יותר דווקא את קייב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו