המלחמה באתיופיה: העימות הבא יכול להיות מעבר לפינה

לאחר שנתיים של קרבות בלא הכרעה, אלפי הרוגים ומיליוני פליטים, חתמו ממשלת אתיופיה והמורדים על הפסקת אש המיועדת להביא לסופה של המלחמה במדינה. מלחמה אשר החלה בצפון המדינה, בה שוכן חבל תיגראי, אך ממנו התפשטה האש אל מרכז אתיופיה וכמעט שהגיעה עד לבירה אדיס אבבה תוך שהיא מאיימת למוטט את המדינה כולה.

ההסכם שהפתיע רבים הוא צעד בכיוון הנכון שיקל על מצוקתם של מיליוני אזרחים מן השורה שאינם כלל צד בקרבות ששילמו מחיר כבד בשל ההרס שחוללה המלחמה. אין פלא כי מזכירו של הארגון לאחדות אפריקה, המאגד את כלל מדינות היבשת, מיהר להכריז כי מדובר "בתחילתו של שחר חדש עבור אתיופיה והיבשת השחורה כולה".

זוכים פעם אחת

למרות ההישג, קשה להניח שראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, שחתם עליו, יזכה בפרס נובל לשלום. זאת לא רק משום שההסכם הוא רק ראשיתה של דרך ארוכה שכלל לא בטוח שתביא לסיומה של המלחמה, אלא בגלל שאביי אחמד כבר זכה בפרס נובל לשלום, בשנת 2019, לאחר שהביא לסיומה של מלחמה עקובה מדם אחרת, מיותרת כמו הנוכחית, בין אתיופיה לבין אריתריאה השכנה. זו, הייתה בעברה חלק מאתיופיה, זכתה לעצמאותה בשנת 1993 לאחר מאבק ממושך, ובעשור האחרון יצאה למלחמה עם מדינת האם על שליטה בכמה עיירות.

מאז נרצח הקיסר היילה סלאסי בשנת 1974, בידי הגנרל מניגסטו היילה מריאם שהשליט במדינה שלטון של דיכוי וטרור, אתיופיה לא יודעת רגע אחד של שקט. בעשורים האחרונים היא מצאה עצמה שוב ושוב שקועה בסכסוכים מבית, בין קרוב ל־300 קבוצות אתניות ושבטיות שונות המרכיבות את החברה האתיופית, ומחוץ עם כל שכנותיה ובראשן סומליה ואריתריאה. למזלה של הקהילה היהודית, הצליחה ישראל לחלצה בדמדומי שלטונו של מנגיסטו, שביקש להסתייע בישראל על מנת להבטיח את המשך שלטונו והסכים לאפשר לה להוציא את היהודים מארצו.

עימות אחד ואז עוד אחד

עלייתו לשלטון בשנת 2018 של ראש הממשלה הנוכחי, אביי אחמד, בישרה לכאורה את תחילתו של עידן חדש במדינה. אביי הביא לסיומה של המלחמה עם אריתריאה וגם ביקש לחולל רפורמות בתחומי הכלכלה והחברה. אבל עלייתו לשלטון החלישה את כוחם של בני חבל תיגראי שנהנו עד אז מהגמוניה במערכות השלטון. הללו מרדו בממשלה וזו יצאה לדכאם. המלחמה ידעה עליות ומורדות, שני הצדדים רשמו ניצחונות מסוימים, אבל בסופו של יום הקרבות הסתיימו בלא כלום ובמבוי סתום שהוביל את הצדדים להפסקת אש.

אבל באתיופיה, סיומו של עימות אחד הוא בסך הכל תחילתו של עימות חדש, וכל שנותר הוא להמתין ולראות האם יהיה זה עימות עם קהיר בשאלת סכר הרנסאנס שהקימו האתיופים על נהר הנילוס ומאיים לשלול את מי הנהר מהמצרים, או שמא מאבק מחודש בין הקבוצות השונות המרכיבות את המדינה.