היהודים באיטליה נערכים לבחירות בשבוע הבא: ״קל לאהוב את ישראל ולהתעלם מבעיית האנטישמיות״

הבחירות הכלליות מציבות את הקהילה היהודית בפני דילמה לא פשוטה: מצד אחד, הניצחון הגורף הצפוי של הימין יביא להקמת ממשלה בה יישבו שתי מפלגות - ״אחי איטליה״ של ג׳ורג׳יה מלוני ו״ליגה״ של מתאו סלביני - שיש המתייחסים אליהן כבעייתיות בגלל קשרי העבר שלהן עם הימין הקיצוני והנאו-פשיסטי. מצד שני, לרשימת המועמדים של מפלגת השמאל-מרכז הראשית, ״המפלגה הדמוקרטית״, נכנסו פעילים שהביעו בפומבי עמדות אנטישמיות ואנטי-ישראליות קיצוניות. חשיפת ההתבטאויות הללו בתקשורת הימין האיטלקית הביאה לתגובה מוגבלת בלבד מצד הנהגת המפלגה. האם יש סיבה לדאוג מתוצאות הבחירות הללו?

״נצטרך להמתין לתוצאות ההצבעה ולראות מה יקרה״, אומרת בזהירות נעמי די סגני, נשיאת מועצת הקהילות היהודיות באיטליה ל״ישראל היום״, ״בגוש הימין צפוי מעבר מצביעים בין מפלגה אחת לאחרת, במיוחד בין המפלגה של סלביני ל'אחי איטליה'. זה הדבר הכי משמעותי לדעתי. האם מעבר כזה קשור גם למה שיכול להדאיג את היהודים באיטליה? כלומר, עד כמה המפלגה של מלוני עדיין מייצגת את העבר וכמה היא התנתקה מהעבר הזה. ברור שיש המשכיות מסוימת, כי זה אותה מפלגה. אך, ברור גם שקיים הבדל בין 'אחי איטליה' ל'ווקס' בספרד או מפלגות אחרות שהן ממש פשיסטיות בהגדרה״. 

ש: את מכירה את מלוני אישית?

ת: "כן. דיברתי איתה. פגשתי את כל ראשי המפלגות בימים האחרונים".

ש: איך ההתרשמות שלך ממנה?

ת: "יש לה כושר ריכוז גבוה. היא מאוד ממוקדת ויודעת מה היא רוצה. חשוב לעבוד על ערוצים של עבודה איתה. אנחנו לא מדברות באותה לשון, אבל צריך להבין שנהיה באותם מערכות ממסדיות וחשוב שיהיה לנו ערוצי עבודה משותפים. צריך ליצור קשר יותר הדוק עם המפלגה הזו ולהבין איזה סוג של מסרים צריך להעביר ולנתב ואיזו עבודה צריך לעשות מולם. הם מאוד בעד ישראל, וקל לחבק את הדעה הפרו-ישראלית הזו. אבל, מדובר באהדה של חלק מסוים של ישראל, לא של ישראל בכללותה על כל מי שחי בה וכל המאפיינים שלה. כמובן שהאהדה הזו קשורה גם להתפתחות של ישראל, לעשייה שלה, לחדשנות שבה, להיותה אומת הסטארט אפ, ולכל מה שקורה במזה״ת. אבל יש גם הערצה לסוג של כוחנות". 

לדברי די סגני, ״כשהם מעריצים את ישראל, כמובן שזה עושה לנו טוב בנשמה״. היא מוסיפה: ״אבל, מצד שני אין הבנה שהבעיה של האנטישמיות באיטליה היא בעיה שצריכה להיות מובנת בכללותה. גם סלביני וגם מלוני תומכים מאוד בישראל, וזו לא עמדה שמביאה קולות מצביעים באיטליה. לכן אני מעריכה את זה מאוד. אבל, זה עדיין לא משקף מספיק תובנה שיש בעיה של אנטישמיות באיטליה ושהאנטישמיות  הזו עשויה מהרבה מרכיבים. מי שבאמת רוצה לעבוד איתנו על נושא האנטישמיות צריך להבין שלא מספיק להגיד: אני מעריך את ישראל. בעיית האנטישמיות קשורה להכחשת השואה על כל גווניה, לאי הבנה של האחריות של הפשיזם להרס איטליה ולעזרה להשמדת היהודים, וכן דברים שקשורים לכנסייה האיטלקית. עדיין יש זרמים בכנסייה הקתולית שמעודדים כל מיני סוגים של דעות קדומות על עלילות דם ודברים מהסוג הזה״.

די סגני נזכרת בתקרית אנטישמית טרייה: לאחרונה ראש הממשלה היוצא, מאריו דראגי - לשעבר נשיא הבנק המרכזי האירופי - קיבל בניו יורק פרס מטעם רב אורתודוקסי מפורסם. אחד העיתונים הקתוליים באיטליה דיווח על האירוע בהדגישו: ׳הנה, שם מבינים מי באמת מקבל החלטות במערב׳. כלומר, היהודים של ניו יורק משפיעים, כביכול, על המערב.

״זו אמירה אנטישמית״, אומרת די סגני, ״זה חלק מההוויה היומיומית של החברה האיטלקית. וכמובן, יש את הקשרים בין מפלגות הימין הללו לימין הקיצוני. עם הקשרים הללו, עד כמה יהיה להן כוח להגיד שצריך להתעסק בבעיה של האנטישמיות על כל פניה? עד כמה יהיה להן כוח להבין מה שקרה בהיסטוריה של איטליה ולקחת אחריות? כמובן, מדאיגה אותנו מאוד הגישה של המפלגות הללו כלפי אירופה. אפשר וצריך לשפר את מוסדות האיחוד האירופי ואת מערכות קבלת ההחלטות. זה דבר אחד לשפר מערכות שהוקמו לפני עשרות שנים ודבר שני להגיד: אני לא רוצה את האיחוד, או: אני רוצה יותר ריבונות, יותר מדיניות לאומית באירופה. עבורנו זה דבר מפחיד. חיזוק אירופה יחזק את איטליה, לא המסר ההפוך, שתומך בחיזוק איטליה ובהחלשת אירופה או בשינוי את סעיפי החוקה האיטלקית הקשורים בארגונים בינלאומיים".

ש: עד כמה התחזקות הימין באיטליה מלווה בתופעות אנטישמיות?

ת: "זה תופעה נמשכת שמתרחשת כל הזמן, בלי כל קשר למערכת הבחירות. יש התבטאויות, ואנשים שמצביעים במועל יד פשיסטי, כפי שקרה רק השבוע בהלוויה של בכיר פשיסטי שמת. זה דבר מושרש. במקביל יש את הבעיה עם השמאל שהיא לא פחותה. שם זו הבעיה של ה-BDS והעמדות נגד ישראל שגם הן מושרשות".

ש: את קוראת לממשלה הבאה של איטליה להתמודד עם בעיית האנטישמיות במדינה?

ת: "כן, באופן כולל, ולא רק עם חלק מהבעיה. לא להדגיש רק החלק הבעייתי, שמסתדר מבחינה פוליטית. קל מדי בשביל הימין להגיד ,אני אוהב את ישראל,, אבל לשכוח את שאר הדברים. משמאל יש את הבעיה האחרת: הם אוהבים את קורבנות השואה, קל להם להתייחס לשואה כי זה היה חלק מההתמודדות האנטי-פשיסטית של השמאל. אבל, כל העמדות האנטי-ישראליות אצלם עוברות בשקט וללא תגובה. השאלה היא עד כמה הם יהיו מוכנים להיות פעילים ממש נגד אנטישמיות שקשורה לישראל. בשבילי זה אומר, למשל, לקדם חוק נגד ה-BDS או לאמץ באו״ם עמדות שונות. לא מדובר רק בקומץ חברים שמשמיע עמדות קיצוניות נגד ישראל ובעד הפלשתינים, אלא עד כמה מפלגות השמאל יהיו מוכנות  לפעול להגנת ישראל, במיוחד נגד ה-BDS. חשוב להדגיש, עם זאת, שהנתונים באיטליה בעניין התמיכה בחרם הם, יחסית למדינות אחרות, נמוכים. גם אין באיטליה מצב שאי אפשר להסתובב עם כיפה או שרואים יהודי עם כיפה ורוצחים אותו. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות. יש הרבה עבודה באיטליה בנושא האנטישמיות, אבל יש התקדמות. עם מערכת החינוך העברנו הנחיות של איך ללמד את נושא האנטישמיות בבתי ספר. לא כל שר חינוך היה שולח את המסמך, שהכנו לכל בתי הספר באיטליה כדי להסביר איך ללמד. גם עם הכנסייה האיטלקית הגענו להסכם שנעבור על כל ספרי הלימוד ונוציא מהם כל מה שקשור לאנטישמיות דתית ופוליטית".