לאחר הדיון הסוער בכנסת: זהו הסיוע שמקבלות החטופות ששבו מעזה

מצוקת פדויי השבי: המדינה הרכיבה סל סיוע לבני ובנות משפחות החטופים, אך בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה שהתקיים היום (שלישי) התברר כי המענה שהשבים והשבות משבי חמאס מקבלים, אינו מספיק. 

בני המשפחה מקבלים בין היתר תגמול חודשי בסכומים משתנים אשר נקבעים לפי ההרכב המשפחתי והגילאים, תגמול עבור אובדן ימי עבודה, מענק בכל שלושה חודשים של עשרות אלפי שקלים אשר נועד לסייע להם במאמצים לשחרור בן המשפחה החטוף וכן הם מקבלים סיוע בטיפולים נפשיים, סיוע בקיצור תורים רפואיים, פטור מתשלומי ארנונה ועוד.

עם זאת, בדיון שהתקיים היום בוועדה בראשות ח"כ פנינה תמנו שטה, התברר כי אין מענה מספק לשבים ולשבות מהשבי. ברגע שהם חזרו מהשבי הם עברו מקטגוריה של חטופים, אשר הקנתה להם ולבני משפחתם סיוע כלכלי, לקטגוריה של "פדויי שבי", אשר מקנה להם קצבה חודשית בסך 1350 שקלים.

חוק פדויי שבי נחקק לאחר מלחמת יום הכיפורים. הסכום המקורי שנקבע לקצבה, היה אלף שקלים, והוא מתעדכן בכל שנה בפברואר, בהתאם למדד של ינואר, כך שהיום הוא כאמור עומד על הסכום הזעום הנוכחי.

בדיון השתתפו בין היתר, רז בן עמי, שחזרה מהשבי ובעלה אוהד עדיין בעזה, ראומה טרשצ'נסקי, אמה של גלי בת ה-14, שחזרה מהשבי בעסקה הראשונה, אסתר בוכשטב שבנה יגב מוחזק בעזה וכן נציגים של משפחת מונדר ומשפחת שוהם. קרן מונדר חזרה עם אמה, ועם בנה בן התשע. אביה אברהם עדיין בשבי. עדי שוהם חזרה עם בנה ובתה הקטנים. בעלה טל עדיין בשבי וכן אביה. בני משפחה נוספים שלה (משפחת הרן) נרצחו או נחטפו גם הם.

הקשיים העיקריים אשר עלו בדיון הם ראשית, הטענה כי קצבת פדויי שבי אינה מותאמת ואינה מספיקה לצרכים של השבות והשבות. אמנם הם זכאים לטיפולים נפשיים בנוסף לקצבה, אך הצרכים שלהם, כחטופים שחזרו מהשבי בעזה, גדולים יותר והסכום הזה פשוט אינו מספיק, בעיקר כאשר אף אחת מהחטופות שחזרו מהשבי, עדיין לא חזרה לעבוד. הן פשוט לא יכולות כאשר הן נאבקות לשקם את עצמן, את ילדיהן, ונאבקות להשבת בני זוגן. גם אם יקבלו קצבת נכות, הקצבה אינה מספיקה לכסות את ההפסד שנגרם בשל אי החזרה לעבודה.

רז בן עמי, אשר חזרה מהשבי לאחר 52 יום, זעקה בוועדה כשאמרה כי מהמדינה היא כמעט ואינה מקבלת סיוע כספי וכי היא מסתמכת על עזרתם של אנשים טובים. ראומה, אמא של גלי, הסבירה: "גלי מקבלת 1350 שקלים מהמדינה. זה לא מספיק לצרכים שלה. מאז שהיא חזרה הצרכים שלה משתנים כל יום. כולם ראו אותה בטלוויזיה ביום השחרור כשעלתה מחייכת לרכב. מאז שהיא חזרה האנרגיות שלה במגמת ירידה. היא גילתה שאחיה נרצח. היא מתמודדת עם אובדן אח, אובדן בית, אובדן של חברים וקהילה שלא קיימת", אמרה והסבירה שבשל מצבה הבריאותי והנפשי של בתה, עליה להיות זמינה עבורה כל הזמן, בכל שעות היום והיא מתקשה לעבוד.

אסתר בוכשטב, אמא של יגב החטוף בעזה, ואשר אשתו, רימון קירשט הוחזרה בעסקה הראשונה, אמרה בדיון כי לא דומה ההתמודדות של טייס שנפל בשבי ב-73, להתמודדות של אזרחים שנחטפו וכי המדינה צריכה להתאים את המענים שהיא נותנת בהתאם לסיטואציה המיוחדת שנוצרה. "חלק מהמענים שהמדינה מציעה לא מתאימים. המדינה לא מבינה שהחטופים לא חוזרים לחיים שלהם. הם צריכים להתחיל חיים חדשים".

גם סימונה שטיינברכר, אמה של דורון החטופה בעזה, התריעה כי המדינה לא ערוכה לחזרתן של הנשים. הן צפויות להיות מוכרות כפדויות שבי, אך המענה שהן יצטרכו יהיה שונה. "הזכויות מתבססות על הסדרים קיימים של נפגעי איבה או שבויי מלחמה. אבל פה זה משהו אחר. אלה אנשים שנחטפו מהמיטות שלהם בפיג'מות. ההסדרים לא מותאמים לשבי של אזרחים ובמיוחד של נשים שחוות סיוט, שחוות שם אונס ברוטאלי ואני לא רוצה לחשוב ולהגיד מה יקרה כשהן יחזרו".

השבים והשבות הוכרו כנפגעי פעולות איבה לפי חוק נפגעי פעולות איבה. ככאלה, הם זכאים לתגמולים שונים, ובין היתר מענק התארגנות בסכום של 10,000 שקלים עם חזרתם מהשבי, תט״ר (תגמול טיפול רפואי) בסכומים שנעים בין 3,000 ל-10,000 בחודש, תלוי בגילים, במשך חצי שנה. מענק של 4,500 שקלים במשך 3 חודשים, למימון עזרה בבית. וכמובן, יש את ההכרה כפדויי שבי, שמעניקה זכאות לקצבה חודשית קבועה לכל החיים בסך 1,350 שקלים.