את ה"דייסה" הזאת, המשטרה בישלה לעצמה: החלטת ח"כ איתמר בן גביר להעביר את לשכתו לשכונת שמעון הצדיק, לאחר ההצתה של בית משפחת יושובייב, שבנס הסתיימה ללא נפגעים, מעוררת תחושה של דז'ה וו. בסרט הזה כבר היינו. בעוד כחודש וחצי, בראשית ניסן, יחל הרמדאן. הוא יסתיים בערב יום העצמאות.
כך בערך זה החל גם אז. בשנה שעברה המשטרה בישלה לעצמה את אותה "דייסה". בערך באותו מועד החלה ההידרדרות במדרון החלקלק שהוביל לפרעות מאי. תושבי שמעון הצדיק ונחלת שמעון סבלו אז מאינספור התנכלויות מצד שכניהם הערבים. גם אז, המשטרה כמעט לא נראתה בשטח וההרתעה שאפה לאפס.
כשאיתמר בן גביר העביר באותם ימים את לשכתו לשייח' ג'ראח, הארץ רעשה, אבל מנקודת המבט של ביטחון התושבים היהודים שם - הצעד של בן גביר הוכיח את עצמו. רה"מ לשעבר בנימין נתניהו התחנן אז בפני בן גביר להתפנות ממוקד הבעירה.
בן גביר נענה רק בתמורה לנוכחות ולפעילות משטרתית משמעותית במקום - וזה עבד. בן גביר עזב, והמשטרה החלה לספק ביטחון לתושבים היהודים. שרשרת אירועי הטרור וההתנכלויות ליהודי שמעון הצדיק נקטעה באופן זמני.
בניגוד לדעה המקובלת בתקשורת, לא בן גביר הביא להידרדרות בשמעון הצדיק, שגררה הידרדרות בהר הבית, שגררה את חמאס לאיים ולירות טילים על ירושלים, שגררה את ישראל למבצע שומר החומות.
ההידרדרות היתה אינטרס של חמאס, שביקש ליצור משוואה חדשה בין עזה לירושלים. הוא כשל בכך, אבל המשטרה, לו רק היתה מתעוררת בזמן מחולשתה, יכולה היתה לכבות את האש בשמעון הצדיק, לפני שתצמח למדורה גדולה.
עכשיו חלפה שנה, וכאילו לא למדנו דבר. הצרות, כמו אז, מתחילות מה"אורחים", גם מאלה של הערבים - השמאל הרדיקלי ובמידה מסוימת גם מאלה של היהודים - נערי גבעות לא קרואים. אילו המציאות היתה תלויה רק בתושבי המקום, יהודים וערבים, ספק אם היינו עדים שוב למתח ולהסלמה שאנו עדים להם עתה, כשחמאס של מוחמד דף והג'יהאד האסלאמי מאיימים פעם נוספת ב"הבערת כל פלשתין" וב"ימי זעם".
כשהמשטרה תקבל על עצמה את ניהול הסכסוך בשמעון הצדיק לא רק ברמת כיבוי השריפות; כשתתחיל להתייחס לזריקות אבנים כאל טרור ולא תסתפק רק בחיפוש אחר אמל"ח וסיכול חוליות מחבלים - השקט יחזור לשמעון הצדיק, כמו גם ללוד ולעכו. גם שם ההתנהלות המשטרתית דומה. כשהמשטרה תדאג להרחיק משמעון הצדיק את המתסיסים משני הצדדים, ערבים ויהודים שאינם תושבי המקום, יש סיכוי טוב להשיג שוב שקט בשמעון הצדיק.
המשטרה יודעת את עבודתה, אבל היא צריכה חבל מהדרג הפיקודי הבכיר ומהדרג המדיני. השר לביטחון הפנים, עמר בר־לב, עוין אידיאולוגית את המתיישבים במקום, אבל אם יחשוב מקצועית, יבין שככל שימהר להכביד את ידו על המתסיסים החיצוניים משני הצדדים, כך ישובו הריבונות והשקט מהר יותר לשמעון הצדיק שבלב ירושלים, מאות מטרים בלבד ממשרדי המטה הארצי של המשטרה בשייח' ג'ראח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו