בימי ערב השבעת הממשלה החדשה והחלפת השלטון, עפים באוויר ספינים לכל עבר. נראה שכולם כבר יודעים מה כתוב בהסכמים הקואליציוניים, מי דורש מה, כמה ולמה. אחד הנושאים שעולים לכותרות לא רק סביב ההסכמים אלא בכלל בחודשים האחרונים הוא הנגב וגורלו.
כולנו מכירים את אמירתו של 'הזקן' (דוד בן גוריון) שבנגב ייבחן העם בישראל. ממשלות ישראל, בטח האחרונות שבהן, פעלו או הצהירו שפועלים להגדלת מספר התושבים בנגב, לפיתוח האזור ולמשיכת ישראלים שיעברו למרחבי הנגב תוך חיבור תשתיתי למרכז הארץ. במקביל, נעשות פעולות להסדרת מעמדם של הבדואים בנגב באופן שיהווה תחליף לבניה הבלתי חוקית תוך מתן מענה לצרכיה של האוכלוסייה הבדואית בנגב.
לקראת הקמתה של הממשלה ולאור גל הספינים אשמח לעשות סדר ולהציע כמה כיוונים. ראשית, ומבלי לראות את ההסכמים, אני משוכנע שאף אחד לא ימכור את הנגב. במהות הדיון עומדת השאלה מהו האינטרס הלאומי מול החברה הבדואית?
אפשר לתמצת את העניין בפשטות תנ״ס (תנועה איסלמית) או מתנ״ס. יש למדינת ישראל אינטרס מובהק שהחברה הבדואית תהיה חלק ממגרש המשחקים הישראלי.
הסדרה היא אירוע מורכב וממשלות ישראל מנסות שוב ושוב מצד אחד להסדיר ומצד שני לאכוף בכדי לקדם את ההסדרה. יש יגידו בהצלחה חלקית ויש יגידו בכישלון גדול. המציאות כמו תמיד מורכבת ביותר. וכך לצד בעיות המוגדרות כבעיות משילות יש גם הישגים והצלחות בחינוך, בתעסוקה, בתעשייה ואפילו בתיירות.
כלל ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים הבינו שהסדרה של ההתיישבות הבדואית אינה רק בתשתיות ובפיתוח פיזי אלא גם בהשקעה בדור העתיד שמתחילה מהחינוך. הצעת המחליטים להקמת שלושה יישובים לבדואים בנגב פרי יוזמת הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, צריכה להיבחן אל מול החלופות. למיטב היכרותי, אין באמת חלופה אחרת שאיננה קיבוע המצב הקיים שמשמעותו המשך התפשטות הבנייה הלא חוקית, הריסת בתים, הגדלת הפערים בחינוך בבריאות וברמת החיים שרק ימשיכו ויגרמו לתסכול, ללחץ שעתיד להתפוצץ.
קיימת אחריות מובהקת להנהגה הבדואית לקדם את ההסדרה בכדי שלדור הבא יהיה עתיד טוב יותר. למי שלא יצטרף למהלך הגדול של מעבר ליישובים מרכזיים יהיה מחיר הפסד ברור, מעבר לכל היתרונות שביישובים חדשים עם תשתיות של המאה ה-21. אצלי במועצה האזורית רמת נגב, בהחלטה תקדימית, הצענו להקים בשטח המועצה את אחד היישובים- עבדה. זה ממש לא כלכלי אבל ברור שזהו צורך השעה וצורך האזור. חשוב לציין שכפי שראינו בסוגיות ומשברים שונים, הגעה להסכמות ופתרון בעיות מתחילה מהשטח.
אנו, ראשי הערים והמועצות באשכול נגב מזרחי בראשותו של בני ביטון העומד בראש האשכול, נוכל להגיע להסכמות בשטח עם ההנהגות הבדואיות כי ברור לנו שאנו תלויים זה בזה ומוטב שנשתף פעולה בתחומי החיים השונים כדי שלא נהיה תלויים זה לצד זה.
בשיתוף ההנהגה המקומית נגיע להסכמות עם כלל תושבי הפזורה וטוב תעשה המדינה אם תתן לנו את המושכות. נקודה נוספת שיש לזכור היא שגם הבדואים עצמם רוצים בחיזוק ההתיישבות היהודית בנגב. הם מבינים שגם הם ייהנו בראיה האזורית מפיתוח תשתיות, תעסוקה, רווחה ובריאות. לצד הפעילויות הללו, יש לפעול בנחישות ובשום שכל. אם נחזק את ההנהגה המקומית, הסוחרים ובעלי העסקים, הם יתמודדו, ישכנעו וישפיעו על הקיצונים. השוליים, דרך אגב, קיימים בכל חברה או מגזר ויש להתמודד גם איתם.
בסופו של יום, הכל קשור בהכל.
המשילות ומניעת פשיעה קשורים במימוש ההסדרה. זהו תהליך ארוך בשיטת המקל והגזר שמצריך מנהיגות והחלטה שיוצאים לדרך. זה לא הזמן לספינים פוליטיים, זה הזמן לעשייה. מדינת ישראל לא יכולה לוותר על החיים המשותפים בנגב, בכוחנו להבטיח שהנגב עוד יהיה פורח!
הכותב הוא ראש המועצה האזורית רמת נגב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו