בשבועות האחרונים זה כבר הפך לנוהג. הממשלה בראשות נתניהו לא מצליחה להכריע את חמאס, לקדם שלב בעסקת החטופים (מה עם היום ה-42?), להגדיל את שורות הצבא כדי להתמודד עם כל הזירות ולא קרובה להתחיל לשקם את הצפון. אז מה כן עושים במקום? מייצרים מסך עשן.
ראש הממשלה מפטר את ראש השב"כ - זה שהיה צריך להתפטר מזמן, לאחר הכרזה על פיטורי היועמ"שית - זו שמוציאה בבהילות מכתב כללי ונטול סימוכין כדי לעצור את פיטורי ראש השב"כ.
אני את הפיתיון הזה כבר מסרב לבלוע. עם ישראל שבע מפתיונות אבל הוא בהחלט רעב לאחריות ומנהיגות.
לא נקום ולא ניפול
ראשית אני רוצה להרגיע אחרי כל מי שמיהר להבהיל - מדינת ישראל לא תקום ולא תיפול על פיטוריו של רונן בר. בר הוא ראש שירות שפעל רבות למען ביטחון ישראל, אך כשל כישלון חרוץ ברגע הכי קריטי בתולדותיה ועליו היה לפנות את מקומו כבר לפני זמן רב.
באשר לחוקיות הפיטורים האלו הרי שסעיף 3 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס”ב-2002 קובע כי הממשלה רשאית להביא לסיום כהונתו של ראש השב”כ, על פי המלצת ראש הממשלה. לכן, ככל שהממשלה תקבל את המלצת ראש הממשלה, הרי שהפיטורים חוקיים. אני מעריך שהמכתב החריף (אך הלא מנומק) של היועמ"שית וטענת ניגוד העניינים לא אמורים לגרום לבג”ץ להתערב בהחלטה.
למעשה לממשלה שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע למינויו ופיטוריו של ראש השב”כ, כאשר הגורם הממונה מטעמה על השירות הוא ראש הממשלה. לא יהיה זה מוגזם לומר שמינוי ראש שב”כ נמצא בליבת סמכותו ותפקידו של ראש המשלה יחד עם הממשלה מהסיבה הפשוטה - שראש הממשלה והממשלה אמונים ואחראים לביטחון המדינה.
במדינת ישראל, ביטחון המדינה הוא הנושא המרכזי בגינו נבחרת ממשלה, וביתר שאת העומד בראשה, והם גם אלו שיצטרכו ליתן דין וחשבון לציבור במקרה של כישלון.
דוחפים לנו פתיון
ופה בדיוק מצוי מסך העשן האבסורדי: דוחפים לציבור את הפיתיון לזעוק על הליך פיטורים (חוקי) של ראש שב"כ שכשל, במקום להתרכז בקריאה בקול גדול ורם למימוש האחריות הזו גם על ידי הממשלה והעומד בראשה.
כשברקע חקיקה מתסיסה על חסינות חברי כנסת והעברת מיליארדים למילואימנ…סליחה - לחרדים, וסירוב מוחלט להקמת ועדת חקירה, נראה שהממשלה הזו תעשה הכל כדי לחמוק מהאחריות שלה - זו שכתובה באותיות קידוש לבנה על כל חלקותיה של הארץ היפה הזאת ושל בתי העלמין שלה.
בשורה התחתונה - טוב מאוד שהממשלה תיפרד מראש שב"כ שכשל, אך ההתחמקות והבריחה מאחריותה שלה תוך הטלתה על כל הכפופים לה, היא הזעקה הגדולה שיש להתרכז בה, כמו הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית.
העם הזה ראוי לתיקון וראוי לקבל אליו את המנדט חזרה. עליו לנשום עמוק ולהתעלות כדי לראות את התמונה הגדולה, לעתים גם לנשוך שפתיים, ולטפל בסוגיות שהן סלע קיומה של המדינה וביטחונה.
הכותב הוא עו"ד, ממקימי תנועת "אל הדגל", לשעבר פרקליט במחלקת הבג״צים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו