לחשב מסלול מחדש

ישיבת הממשלה שהתקיימה אל תוך השבת היתה שידור חלקי של ההחלטות שהתקבלו בישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני.

בעוד הפורום הנדרש לאישור העסקה היה הממשלה, הפורום שאפשר את ההחלטה הזו היה הקבינט.

שרים שהשתתפו בשתי הישיבות הסבירו על הלחץ שהופעל מאחורי הקלעים על ידי הנשיא הנבחר דונלד טראמפ. לא רק חמאס נלחץ, אלא ממשלת ישראל והעומד בראשה. הוא הוכיח, ולא בפעם הראשונה, שחיבוק דב לעיתים יעיל יותר במערכה המדינית מאשר סנקציות או אמברגו נשק למשל.

איך בכל זאת אושרה העסקה הרעה הזו שתוביל להשבת חלק מהחטופים הביתה? זה נקרא קבלת אחריות. הדרג המדיני לא הצליח משך שנה שלמה להוריד את חמאס על הברכיים, שיטת הפשיטות נכשלה מרה, על כל מחבל שצה"ל הוריד, חמאס גייס נער עם פוטנציאל. כיסי התנגדות שלמים לא נפגעו. חמאס נשאר גורם שלטוני וצבאי, וככזה הצליח לגבות גם אחרי יותר משנה של מלחמה מחירים קשים מאוד עבור שחרור החטופים.

מחיר הכישלון

לממשלה הזו, שהיתה אחראית על 7 באוקטובר וחטיפת האנשים ולאחר מכן אישרה את תוכניות המלחמה ונתנה גיבוי לדרג הצבאי שביצע - אחריות כפולה לכישלון. מי שלא הצליח להחזיר את החטופים בכוח הזרוע נאלץ להרים את ידו בעד העסקה בליל שישי.

ולמרות זאת השרים שתמכו בעסקה ואלו שהתנגדו לה ונשארו בממשלה עשו זאת בלב כבד מאוד. שרים בעלי ותק של יותר משני עשורים בפוליטיקה הודו שזו ההחלטה הקשה ביותר שקיבלו מימיהם בחיים הציבוריים. זה עובר דרך המחויבות להשבת החטופים, אך גם בשחרור מאות מחבלים רוצחים לשטח ישראל, הלהטת השטח ביהודה ושומרון על גלי האהדה לחמאס, וכלה בחשש מכך שהעסקה הזו עשויה להפוך מוחלטת.

למרות ההתחייבויות וההחלטות, זה חשש משמעותי מאוד מהסיבה הפשוטה: אם העסקה הזו תתממש על שני שלביה ועד לסיום המלחמה, תהיה זו הפעם הראשונה שבה החלטה מדינית נגזרת דרך לחץ שמופעל על מדינה באמצעות חטיפת אזרחים. זה פתח הרה אסון למדינה חפצת חיים.

ההחלטות הנלוות אמורות למנוע מצב כזה. אך על הסיכון הזה חובה לדבר אל מול כל מי שיעבדו בששת השבועות הקרובים כדי להכשיר את הדרך לסיום המלחמה באמצעות שחרור החטופים. כדי לא להפקיר את החטופים שיישארו בשבי דורשים השרים שינוי במטכ"ל ושינוי בתוכניות המלחמה. הרמטכ"ל הרצי הלוי, מיותר לציין, נכשל ב־7 באוקטובר ונכשל גם בשנת המלחמה הזו בזירת עזה. תוכניות המלחמה שהביא לפתחה של הממשלה, שהיו אמורות להוביל לביצוע יעדי המלחמה כפי שנקבעו בקבינט, לא פעלו. זה לא כישלון מדיני, זה כישלון אסטרטגי צבאי.

שינוי במטכ"ל

שרים בממשלה הבהירו באופן הפשוט ביותר שהעסקה הזו והפוגה באש בת שישה שבועות נועדו גם לצורך שינוי אסטרטגי. הרמטכ"ל יידרש להניח את המפתחות. הרמזים לא יכולים להיות ברורים יותר מבחינתם. הוא גם יצטרך להנחות על הגשת תחקירי הכישלון ביום הטבח. עד כה בהנחייתו כל התחקירים עסקו בימים שקדמו, בשעות, בלילה הגורלי - אך לא בטבח. גורמי ביטחון טוענים כי הוא חוקר את כל הגורמים לתאונה אך לא את התאונה עצמה, אולי כי שם המסקנות הקשות ביותר עבור ניהול הצבא בשעות הטבח שבהן אזרחים הופקרו לגורלם, אולי כי המסקנות האלה ממילא יובילו לסיום כהונתו.

כך או אחרת, הגיע הזמן. גם לתחקיר 7 באוקטובר וגם לסיום כהונתו של הלוי, שצבר אמנם זכויות רבות במשך השנים שהקדיש לביטחון המדינה, אך גם הוכיח שהתיקון יידרש להיעשות בידי אחר.

לממשלה הזו שאחראית לאסון 7 באוקטובר אחריות גם לאי־מיטוט חמאס ולניהול מערכה לא מספקת

לא רק הרמטכ"ל נדרש למסקנות. גם ראש הממשלה נתניהו, שכמנהיג מדינה הגיע פעמיים להחלטה לשחרר אלפי מחבלים, נלחץ אל הקיר על ידי מחבלים ולא מצא פתרונות אחרים. המחיר הכבד בשחרור החטופים עובר גם דרך כהונתו של מי שהכיל מדיניות סבבים, הכיל חמאס מתעצם ולא איתגר את התפיסות הצבאיות שגלגלו לשם. הוא החתום על עסקת שליט. הוא החתום על עסקת החטופים הראשונה והנוכחית. הוא החתום על כך שהשיטה הזו של סחטנות באמצעות חטיפה - עובדת.

אני כותבת את המילים האלו בענווה. מדובר בהחלטות קשות, הרות גורל, לפתחו של מנהיג. קשה להעריך איך היה נוהג במצב זהה כל אדם אחר בתפקיד, אך לבסוף גם הוא יידרש להסקת המסקנות.