עם הלבנונים מגיעים להסדרה, אבל את "קופה ראשית" עדיף לסגור?

פעימה, התנתקות, היפרדות, פינוי־פיצוי, קורבנות שלום - אל מכבסת המילים הזאת הצטרפה השבוע באופן רשמי המילה "הסדרה". אבל אזרחי ישראל של אחרי טבח עוטף עזה לא יכולים יותר לבלוע את הכביסה המלוכלכת הזאת. הם מקיאים אותה.

ההבטחות שפיזר ראש הממשלה ערב חתימתו על ההסדרה בדבר ניצחון מוחלט, חופש תגובה ופעולה מתי שיידרש והחזרת החטופים שלנו דוקרות את הנשמה כמו חרבות ברזל, במלחמה שבשבועיים הראשונים שלה הקונצנזוס על דרכי התגובה בה היה כל כך גדול שאם ראש הממשלה היה פועל ברוח העם, היינו מוכנים גם לקרוא לה "בראשית" או "התקומה" או איזה כל שם מוחלט אחר.

אבל המציאות אחרת. "ההסדרה" היא מילה שמגדישה את מילון מונחי הקונספציה מימין ומשמאל, ואזרחי ישראל שבעו מילים יפות ללא כיסוי. הם לא רוצים שיבלבלו אותם, הם בוחרים להביט מן החלון וזה עושה להם די עצוב.

אין ימין ושמאל

המשבר שחווה עם ישראל מיישם את אמרתו הידועה של בני גנץ "זה לא עניין של ימין ושמאל". המחנות מדומיינים, הפוזיציה צריכה לפנות את מקומה לשכל ישר ולנתונים אמפיריים. גם הימין וגם השמאל שבויים בקונספציה, למרות שלכל אחד מהם שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום (ומלחמה).

שום דבר לא ייפתר אם רק נפיל את נתניהו, ושום דבר לא ייפתר אם רק לא יפריעו לביבי לשלוט.

שנה וחודשיים של מלחמה עקובה מדם הביאו "הסדרה" שאם ראש ממשלה שמוגדר שמאלני היה מעז להציג לציבור, הימין היה עורך בכותל עצרת זעקה וקריעה. למה הציבור הישראלי מצביע ימין ומקבל שמאל, שאל בעבר ארז תדמור. ובכן, ייתכן שלא בהכל אשמה מערכת המשפט. מה נתניהו רוצה? אם לשפוט לפי מהלכים מהחודשים האחרונים, כנראה מה שהשמאל אמר כל השנים שכדאי.

אם אנחנו לא שולטים בו

לפעמים התאגיד הוא רק משל:

מפלגת שלטון שוקדת שלוש שנים על חוק מלא סעיפים לסגירת השידור הממלכתי, המונה תחנות רדיו וטלוויזיה ומהווה מקום עבודתם של 2,000 איש, ומייד אחר כך מתחילה לכעוס על המהלך הגרנדיוזי שהיא עצמה הובילה. ומאז, בכל שנה בסתיו, גיורא, היא מנסה להטביע את מעשה ידיה.

עם הלבנונים היא מגיעה להסדרה, אבל את רשת ב', רשת מורשת ואת "קופה ראשית" עדיף להפסיק? מדוע לא יושב השלטון וחושב: רגע, אני יצרתי הסכם, כלומר - חוק, שמאפשר שידור תכנים פרו־פלשתיניים. אם אני לא מרוצה, אולי היה עלי לשקוד יותר על האותיות הקטנות ולהעביר תיקונים בנדון במקום להאשים אחרים? אולי היה עלי לתכנן אחרת את העוגה התקציבית לפני שאני ממריד את העם - שעסוק במלחמה באויב האמיתי - נגד התקשורת?

ב־2014 פירקה ממשלת נתניהו את רשות השידור, ועמדה בפניה הזדמנות ליצור ככל העולה על רוחה. להשתגע. תקציב ייעודי לתוכניות מורשת בטלויזיה, מכסת שידורים חיים מיהודה ושומרון, שידורי דת בשישי ובמוצ"ש, שילוב ייעודי של יוצאי אתיופיה, אור עקיבא, וקדומים צפון - אבל היא לא היתה בעניין. זה לגמרי בסדר שהיא לא היתה בעניין. רק חשוב ל"בייס" להבין שאלה עמדותיה. זה לא השתנה מאז.

יש פתק החלפה

השמאל הישראלי השתנה נוכח המציאות המתדפקת על דלתנו הלאומית, ושחרר קריאות שונות לסיפוח שטחים. רם בן ברק היה הראשון שדיבר בכנות על כיבוש עזה עד שמישהו נתן לו כנראה מרפק בצלעות. עידן רול החרה אחריו ולא דפק חשבון. פה ושם אפילו ברחה להם המילה "כיבוש". ליאיר גולן לקח כמה חודשים להגיד שכדי לשרוד ניאלץ לספח 10% משטחי עזה ויו"ש.

לשותפי נתניהו הישנים שהפכו למתנגדיו (ליברמן, סער, אלקין, בנט) יש הזדמנות פז להוכיח שאין מדובר במחלוקת אישית אלא במאבק לשם שמיים, ולהרוויח מחדש את הנקודות שהפסידו. יאיר לפיד מחפש נואשות מענה אידיאולוגי לציבור שלו שמחפש דרך ולא מוכן להמשיך להסתפק בסיסמאות.

יונה יהב איש מפלגת העבודה, ראש עיריית חיפה, קונן בחודש שעבר שכדי לתת לתושבי העיר האדומה לישון בשקט, צה"ל צריך להותיר רצועת ביטחון לפחות עד הליטני.

תושבי העוטף דיברו בבירור בחודשים שאחרי הטבח על ההכרח לראות נוף פתוח מהבתים שלהם עד הים של עזה. ביקשו מהם בשמאל להרגיע עם הדיבורים האלה, אבל חבל להצניע את האמת. רק נתניהו מהרגע הראשון הרגיע את העולם הערבי באומרו שהדבר היחיד שמרתיע אותם - אובדן שטחים - אינו על הפרק.

המנהיג השמאלן הראשון שירים את הכפפה ויחזיר לשמאל את ערכי ההתיישבות שמהם התפרק, ייקח את כל הקופה.

לו היינו קוברים את מיטב בנינו במלחמה תחת ממשלה בראשות השמאל ובסוף חותמים על "הסדרה", עם חטופים בעזה, בלי לספח שטחים ולהתיישב בהם, בלי להשאיר רצועת ביטחון ואפילו בלי לדרוש מהעולם פיצוי והכרה בפשעי המלחמה של המחבלים - נתניהו היה מתמודד בבחירות העוקבות ומרים את הליכוד ל־50 מנדטים.

מלחמת חרבות ברזל ערכה היכרות מעמיקה בין עם ישראל לבין מנהיגיו. הזדמנות מעמיקה להשתחרר מפרדיגמות. הזדמנות חשובה להתעורר מקונספציות.

החלק המעודד הוא, שזו בכל זאת דמוקרטיה ויש פתק החלפה.