פרק הזמן שעבר מאז רצח רבין רק הרחיק אותנו מפתרון מדיני מול הפלשתינים

היום, 4 בנובמבר, מלאו 29 שנים לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין. פרק הזמן שעבר מאז לא היטיב איתנו כחברה, והרחיק אותנו עוד יותר מפתרון מדיני שיוביל לסיומו של סכסוך הדמים בינינו לבין הפלשתינים.

היד שהחזיקה באקדח כשנורו שלושת הכדורים בגבו של רבין, מטרתה היתה אחת - לפגוע בתהליך השלום, שהחל לצעוד צעדים ראשונים והססניים. רבין האמין שכראש ממשלה, ביכולתו להוביל את המדינה לחתום על הסכם שיאפשר לכל הצדדים לנצח, ומשם לשגשג ולפרוח. שלושת הכדורים סיימו לא רק את חייו של רבין, אלא את חיי המדינה כולה, שלמרות הזמן שחלף לא התאוששה. הקוטביות שבין השבטים שמרכיבים את החברה בישראל רק הולכת וגדלה.

והתרגלנו. חיפשתי בעיתוני היום אזכור לכך שזה התאריך הלועזי שבו נרצח רבין. חיפשתי מאמר שידון בהשלכות של מה שקרה, עם הקשר למה שעובר עלינו ב־13 החודשים האחרונים. לא מצאתי.

אציין שכל ממשלות ישראל מאז אותו יום, כולל ממשלות בראשות בנימין נתניהו, הושיטו יד לצד השני, אך בתגובה קיבלו בחזרה פיגועים וחזית סירוב חבלנית בסיוע כספי דמים מאיראן. מצד שני, כל ממשלות ישראל לקו בעיוורון, ובעיקר בהתנשאות ובזלזול, כלפי הצד השני. חשבו שהן יודעות טוב יותר מהפלשתינים מה טוב עבורם.

ממשלות ישראל, לפחות ב־15 השנים האחרונות, נכנעו כמעט ללא תנאי לדרישות של מתיישבי יהודה ושומרון, כולל לכל מאחז לא חוקי, ובמקביל עשו כל מאמץ כדי להחליש את הרשות הפלשתינית. ביד השנייה, וכחלק מדוקטרינת החלשת הרש"פ, הן ריפדו את חמאס בעזה בכספים רבים, שנותבו להתעצמות מטורפת, ששיאה מתקפת אוקטובר 2023.

יגידו נכונה מי שיגידו שבעקבות 7 באוקטובר אין מה לדבר בכלל על תהליך מדיני. אין לנו פרטנר שאיתו אפשר להגיע להבנות בסיסיות על מה שיקרה בשטח. דברים נכוחים ונכונים. גם אלו שתמכו ושתומכים בפתרון מדיני מבינים שצריך לעבור פרק זמן לא מבוטל עד שנוכל לשוב לחשוב על הסדר מדיני לסוגיה הפלשתינית, שהיא למעשה הסוגיה של המשך חיינו כאן במרחב. עוד לא חזרנו לנשום סדיר, ובטח ובטח לא לחשוב על הסדר קבע עם הרש"פ. לצד ההבנה הזאת, על ממשלת ישראל, תהא אשר תהא, לוודא שהמצב בשטח לא ישתנה. שלא יחשבו אפילו על סיפוח שטחים או על התיישבות ברצועת עזה.

בסופו של דבר, אם ברצוננו להמשיך להיות חלק אינטגרלי מהאזור, עלינו להגיע איתם להבנות. בספר "וכיתתו" של ד"ר אלון ליאל ויהודה ליטני ז"ל, שנפטר כשנה לפני צאת הספר לאור, נבחנו שלושה סכסוכים שהקזת הדם ההדדית בהם נפסקה - אירלנד, קפריסין ודרום אפריקה. גם שם מדובר בסכסוכים שנמשכו ושנמשכים על פני עשרות שנים. לדברי ד"ר ליאל, הם מצאו מכנה משותף שהביא לפתרון ולהפסקת שפיכות הדמים: "בשלושת המקרים נעשו ניסיונות לרסן את האיבה, גם בהכרה של כל צד בסבלו של הצד השני, בסבל האויב, בעצם ההכרה שיש בכלל צד שני".

ברגע שמגיעים למצב שמבינים זאת - ניתן להתחיל לדבר. לא מחר בבוקר, אבל 4 בנובמבר הוא זמן טוב להתחיל להכין תוכניות לעתיד. אם לא, רוצחו של רבין הצליח - ואסור שזה יקרה.