עליית בן גביר להר הבית מוכיחה: הוא אינו שותף ראוי בקואליציה

זו אינה הפעם הראשונה שבה איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי, עולה להר הבית כדי להודיע לעולם ש"הר הבית בידינו". זו גם אינה הפעם הראשונה שבה ראש הממשלה נתניהו נאלץ להסביר לעולם שאמירותיו של אחד מחברי הקבינט שלו שוות כקליפת השום.

השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, מוכיח פעם אחר פעם שהוא אינו שותף ראוי בקואליציה. בנטייה הילדותית שלו לעשות דווקא באצטלה של "אין חוק אז הכל מותר", הוא פוגע לא רק במדיניות הממשלה וביחסי החוץ שלה, אלא גם במפקדי המשטרה ובשוטריה, שנאלצים להתמודד עם התנהלות שאולי היא כשרה - אבל מסריחה. כי לא כל מה שחוקי הוא גם ראוי ומותר.

מדיניות העלייה להר הבית מוכתבת בידי הממשלה. המהומות שפרצו בהר בספטמבר 2000, בעקבות עלייתו של אריאל שרון ז"ל בתפקידו כראש האופוזיציה, הובילו לסגירתו של ההר לעליית יהודים, ורק לאחר מכן הוא נפתח מחדש. לאורך השנים, הסטטוס־קוו תוקן בהתאם לצרכים הביטחוניים והמודיעיניים של גורמי הביטחון. ברוב הזמן המשטרה פועלת באופן גלוי וסמוי כדי להבטיח את שלומם של המתפללים בהר, יהודים ומוסלמים. כל מפר סדר מטופל. הראיה לכך היא שרמדאן האחרון, שנחשב הקשוח ביותר מבחינת הפוטנציאל שלו לעורר את העולם הערבי, היה גם השקט ביותר.

זמן לרגישות יתר

הביקורים בהר, במיוחד בזמן חגים שחשובים לעם היהודי, הם תמיד יותר רגישים. ועל כן, מצופה ממי שמופקד על הביטחון הלאומי של כלל אזרחי ישראל לנהוג ברגישות יתר, ולא לשחק באש - במיוחד בימים שבהם ישראלים רבים חרדים מפני מה שעוד צפוי בחזיתות המלחמה בדרום ובצפון.

אבל במקום להרגיע את הרוחות - נדמה שהשר בן גביר רק מלבה אותן. במקום להצניע לכת כאדם המאמין בדרכו - הוא בוחר להוכיח שוב עד כמה את בן גביר מעניין רק בן גביר. ובמקום ליישר קו עם המשטרה ולהוכיח שטובת הכלל עומדת לנגד עיניו - הוא מעדיף את טובתו האישית.

בימים האחרונים הציבור כולו עד למריבה מתוקשרת מאוד בין ראש הממשלה לשר הביטחון, בעקבות קביעתו של יואב גלנט שלפיה הדיבורים על "ניצחון מוחלט" במלחמה מול חמאס בעזה הם "קשקושים". בעקבות זאת, חרב הפיטורים מונחת שוב על צווארו של שר הביטחון, בימים כה קריטיים מבחינה ביטחונית.

אם זה היחס שנתניהו מפגין כלפי שר שלא מתיישר עם החלטות הממשלה והקבינט - הוא צריך לטפל כך גם בשר שהתנהגותו מבטיחה שלעולם לא נהיה יחד, ולעולם לא ננצח.