בן גביר הוא מתנה לשמאל - ונזק לימין

איתמר בן גביר בחר לתקוף מעל דפי עיתון "הוול סטריט ג'ורנל" את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. עמדתו של השר לביטחון פנים וראש המפלגה המכונה "עוצמה יהודית" על נשיא ארה"ב היא לא רק מעניינת, אלא בעיקר מייצגת - את הממשלה שבה הוא יושב.

מדובר בייצוג שמהותו אינה במובן הפורמלי של "אחריות ממשלתית משותפת", אלא במובן המהותי־ציבורי. בן גביר משמש יותר ויותר כ"פרצופה של הממשלה". הוא לוקח פעם אחר פעם את האחריות על חלון הראווה של "ממשלת ימין על מלא", לא פעם כבובת ראוה יחידה בחלון.

בן גביר לא עשה שינוי דרמטי בהלכותיו מאז מונה כשר, ואולי הדבר יאמר לזכותו. אולי זה האיש שרץ למרחקים ארוכים בפוליטיקה הישראלית ומאמין בכל ליבו שעוד שלוש או ארבע מערכות בחירות אין ממשלה בלעדיו. היום נראה שהוא לא יהיה חבר באף ממשלה שתקום לאחר אירועי 7 באוקטובר. הוא לא צחי הנגבי וישראל כץ, שהחלו את הקריירה הפוליטית שלהם בעימותים קשים בקמפוס מול סטודנטים ערבים וידעו לעבור חיש קל לעומק הקונצנזוס הישראלי, כי אפילו בקוסמטיקה בן גביר לא משתמש.

מחיר מלא מלא

בן גביר בעיקר מדבר. הנחת העבודה שלו שזו פעולה מספיקה היום כדי להגדיל כוחו בכנסת הבאה, והוא כנראה צודק. השאלה היא באיזה מחיר. מה המחיר שהמדינה תשלם ומה המחיר שמחנה הימין ישלם.  דבריו מהדהדים לא בגלל שהם בחזקת "דברי חכמים", אלא בגלל שברובם הם יוצרים נזק - בעיקר למחנה הימין. בן גביר הוא הסחורה הכי חמה בשמאל הישראלי, פה שאינו מפסיק לתת מתנות למחנה חבול שחזונו לשתי מדינות לשני עמים מתפוגג בדם, יזע ודמעות אזוריות.

לכן, בן גביר הוא אחד המנועים המעוררים חיות ותקווה בשמאל הישראלי לחזון שתי המדינות. בראיית השמאל, הוא חומר בערה אופטימלי לתדלוק מוטיבציה בינלאומית שידחוף להקמת מדינה פלשתינית. לא קשה להסביר מדוע צריך להגן על הפלשתינים ממדיניות ישראלית כפי שמוצגת היום בחלון הראווה שבן גביר הוא הפרזנטור התוסס שלו. ואם הישועה לא תגיע מלחץ בינלאומי, הרי שמופעי בן גביר דוחפים יותר ויותר ישראלים המגדירים את עצמם "ימין" להצביע ללפיד או לגנץ. הם לא משוכנעים שהגיונותיו של השר לביטחון פנים מוסיפים לישראל עוצמה, ביטחון או כבוד. נהפוך הוא.

נזקו של בן גביר לימין הישראלי גדול שבעתיים בגלל קול הדממה הדקה הנשמע אחרי דבריו. חברי הממשלה המקיפים אותו רוטנים, במקרה הטוב, וגם רטינה זו עוברת סינון של יועצי תקשורת ומחשבי חישובים אלקטורלים. אין בימים אלה עוצמה יהודית לבטא בפה מלא את מה שרוב שרי הממשלה חושבים בבטן אל מול הופעותיו החוזרות ונשנות של בן גביר. אין בנמצא אמירות ערכיות. אין פולמוס ואין גינוי. דבריו של בן גביר הם כמו זמזומו של יתוש בלתי נראה בקומת הממשלה בירושלים. כל אחד מקווה שמישהו אחר יטפל בזמזום הטורדני. בן גביר הוא היחיד שאומר באמת מה הוא חושב, הוא יודע שביבי לא יעשה לו את מה שיצחק רבין עשה לשולה אלוני בשל "הפה הגדול שלה".

נראה שמחנה הימין עלול לשלם מלא מלא על המשקה התוסס המוגש לציבור הישראלי בטעם בן גביר, עם בועות השתיקה של נתניהו והשרים. אם האירוע יסתיים בהכפלת כוחו של בן גביר אולי יידע מחנה הימין לעכל זאת, אבל אם הוא יהווה מרכיב מהותי שיכתיב את תוצאות הבחירות הבאות ויוביל לקריסת הדומננטיות של הימין כפי שהיתה בארבעים השנים האחרונות, המחיר ההיסטורי יהיה כבד.