היו כאלה שהרימו גבה כששמעו שהיועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק הביעה התנגדות להתערבות בג"ץ בחוק הנבצרות, בניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה, שקראה לבג"ץ לקבל את העתירות הדורשות לפסול את התיקון לחוק היסוד או לדחות את תחולתו.
התמיהה הזו היא תולדה של חוסר הבנה מצד אלה הסבורים בטעות שכפי שכל היועצים המשפטיים במשרד הממשלה כפופים ליועמ"ש לממשלה, גם היועמ"שית של הכנסת נמצאת באותה קטגוריה. אבל המצב שונה בתכלית.
בשנת 2000 חוקקה הכנסת את חוק היועץ המשפטי לכנסת וקבעה את סמכויותיו. כשאושר החוק הכריז יו"ר הכנסת דאז אברהם בורג בשמחה "רבותיי הח"כים, יש לכנסת יועץ משפטי עצמאי וחזק וחיזקנו עוד במעט את עצמאות הכנסת. יישר כוח לכולכם".
למעשה, עד לשנת 2000 לא היה לכנסת יועמ"ש עצמאי ובעל סמכויות כלל. תא"ל (מיל') צבי ענבר מילא תפקיד זה מתוקף היותו בכיר המשפטנים בכנסת והיותו קודם לכן הפרקליט הצבאי של צה"ל, אבל הוא לא ייצג את הכנסת בבג"ץ אלא היועמ"ש לממשלה.
הכנסת ראתה צורך לעגן בחוק את מעמד היועץ המשפטי לכנסת כדי להדגיש את החשיבות שהיא מייחסת להפרדת הרשויות. היועמ"ש לממשלה מייצג את הממשלה, ואילו היועמ"ש לכנסת מייצג את החלטות הכנסת והחקיקה שהיא מאשרת.
למעשה, כבר בשנות ה־80 של המאה הקודמת עלו בכנסת יוזמות חקיקה של ח"כים בנושא זה בשל מצבים של ניגוד עניינים שנתגלעו בין הממשלה והכנסת. הנשיא לשעבר ראובן ריבלין אמר בעת היותו ח"כ כי "נוצר מצב שבו היה קונפליקט אמיתי בין הממשלה לבין כנסת, והיה צורך למצוא מוסד בתוך הכנסת שייצג אותה ויעמוד לימינה או יטען את טענותיה".
לא חדש
חוק היועמ"ש לכנסת מסדיר את מעמדו, סמכויותיו ותפקידיו של היועמ"ש. במהלך השנים לשכת היועמ"ש גדלה והתפתחה, וכיום אחד מתפקידיה העיקריים הוא מתן ייעוץ משפטי מקצועי לוועדות הכנסת ומתן סיוע לח"כים בניסוח הצעות חוק פרטיות (הח"כים נוהגים להגיש מאות הצעות חוק מדי שנה).
כפי שהתגלעו הבדלים מהותיים בין עמדת היועמ"שית לממשלה גלי בהרב־מיארה ויועמ"שית הכנסת שגית אפיק בנושא חוק הנבצרות, כך גם בעבר היו מקרים של עמדות שונות של שני היועמ"שים. כך למשל היה בחקיקת חוק למניעת הסתננות או החוק למיסוי על דירה שלישית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו