ביום שלישי, בשעה 19:45, אולם "ירושלים" בכנסת היה גדוש ומלא. למרות שמדובר באולם רחב ידיים, חלק ניכר מיועצי השרים והח"כים הושארו בחוץ. אפילו אריה דרעי, הנחשב לכל־יכול בממשלה הנוכחית, הפסיד למנהלת הליכוד הכל־יכולה עליזה בראשי בקרב על הכנסת יועציו.
נתניהו אמנם לא יצא מתוך פינה אבל כן נכנס באיחור ובקלאס כשכולם מחכים לבואו. רה"מ עבר ליד כמעט כל אחד מחברי הכנסת. הח"כים בשורות האחוריות צחקו על זה שהוא מוודא שיש בחדר 64 חברי קואליציה וכי אף אחד לא הבריז.
באמצע הסיבוב חיכו צמד ה"דודים" - אמסלם וביטן.
כשנתניהו התקרב לאמסלם הוא קרא בקול גדול "דודל", ביקש ממנו לעמוד והרעיף עליו שבחים. לחיצת היד עם ביטן, שבשבועות האחרונים שתה מיץ אומץ ומבקר פומבית את הממשלה, היתה קרירה יותר ומלווה ב"אני מחכה לפגישה שלנו". הסיבוב והמפגש עם ה"דודים" משקף את הלך הרוח שבו נתניהו עובד כרגע - שמח ומאושר על אתמול ומתכונן לבאות.
כל תקציב גורר איתו איומים לפירוק הממשלה. גם בן גביר והחרדים שיחקו את המשחק, אך בסופו של יום לא פרצו לאצטדיון וסיכלו את הנפת גביע התקציב. נכון, זה היה ידוע מראש, ועדיין - תחושת היציבות של ממשלה אחרי התקציב היא ממשית, על זה נתניהו שמח. אך מעבר לפינה מחכים לו אתגרים נוספים.
הקל שבהם הוא חוק הגיוס. המתווה הבסיסי של החוק המסתמן דומה מאוד לחוק שרצו להעביר בממשלה הקודמת ונוסח על ידי משרד הביטחון, כך שלתקוף אותו מהאופוזיציה יהיה אפשרי אבל לא בטוח שיעיל.
אין חדש תחת השמש
האתגר הגדול יותר הוא הרפורמה המשפטית. נרשמה התלהבות כאשר נתניהו יצא מהמליאה ואמר לכתב ערוץ 14 שהרפורמה המשפטית תחזור. דף המסרים של אנשי המחאה נשלף מהמגירה כפי שקורה בכל פעם שמישהו מדבר על כך שהרפורמה לא מתה - "אסור להירדם, חייבים מחאה".
עם זאת, נתניהו לא אמר משהו חדש, הוא חזר על המסר הקבוע שהרפורמה תצא לפועל - בהסכמה מלאה. הקטץ' של נתניהו ידוע - הבייס רוצה רפורמה, אך התגובות לה בציבוריות הישראלית מזיקות. נתניהו צריך ללכת עם ולהרגיש בלי. "בהסכמה מלאה" זה הפתרון האידיאלי.
צריך לומר מילה על הקלישאה השחוקה "נתניהו מנסה להרדים את המחאה". ובכן, מה זו השטות הזאת? הרשתות החברתיות תוססות; רועי נוימן ושקמה ברסלר, מנהיגי המחאה, צריכים להשתתף בתשלומי הארנונה של הערוצים, שבעצמם עוקבים בדריכות; ישנה התרחשות בבית הנשיא; וגם ליברמן, מיכאלי, גנץ ולפיד לא נעלמו.