פריחת הדובדבן של הימין: הממשלה הבאה תעבוד - והמצקצקים יצקצקו

בימים הקרובים, גם אם הדבר נדחה ויידחה עוד קצת, תושבע ממשלה בישראל. הרכבה של הממשלה הטרייה יהיה צפוי ויכיל את ארבע מפלגות גוש הימין. זו תהיה השבעה חמוצה; המתחים והמיקוחים בין השותפים היו חשופים ושקופים לאורך כל המשא ומתן. גם בחלל שמחוץ לגוש נרשמה היסטריה בלתי נשלטת: המצאה יצירתית של דמונים רבים והפיכת מנהיגי גוש הימין לטורפים הכמהים להכחיד את הדמוקרטיה, לשטוף מוחות ילדים, להשיב את הנשים למטבח, את הלהט"ב אל הארונות ואת מדינת ישראל לעידן האבן.

התהליך הזה קרה, קורה וימשיך לקרות ללא קשר להרכב ממשלות ימין בישראל, וללא תלות בפעילויות ובהישגים. צפו לעוד הרבה מאותו הדבר, כמיטב המסורת. בכל ערב סערה חדשה, בכל בוקר זעזוע שאך זה נקטף משדה האפוקליפסה שחורש השמאל. האקלים התקשורתי שבו צפויה לפעול הממשלה ברור, ולא צפוי להשפיע באופן דרמטי על המדיניות שתנקוט.

כשתיחלש מהומת המשא ומתן

אך מבעד לענני המלחמה ותצוגות השרירים בין השותפים הטבעיים - משהו בכל זאת מתקרב לסיום. אולי בשל הלחץ הציבורי מצד מצביעים שהחלו להביע מיאוס ומחאה נגד התמשכות המגעים הקואליציוניים, אולי כי הופנם גודל האתגרים העומדים בפתח וההזדמנות הבלתי חוזרת לטפל בהם, ואולי פשוט הגיעו מפלגות הגוש לשביעות רצון מהישגיהן במשא ומתן. כך או כך, גורמים בקואליציה המסתמנת החלו להשמיע זמירות אחרות, ניגון של פיוס והבעת אופטימיות בנוגע לפוטנציאל העצום שטומנת בחובה הממשלה שבדרך.

הנושאים הבוערים ביותר הם כמובן המשילות והכלכלה, שהופכת אקוטית יותר ויותר לאור המשבר העולמי, המלחמה באוקראינה והחורף הקשה הצפוי באירופה. הקרב על תיק האוצר היה כידוע רווי יצרים ומרירות, ובכל זאת בקואליציה מסתמנת הסכמה על שורת צעדים ורפורמות לחיזוק הכלכלה החופשית. השר המיועד, בצלאל סמוטריץ', יקבל כר נרחב לפעולה, והמודל יילקח מכהונתו של בנימין נתניהו כשר אוצר משנת 2003, שהיתה מהפכנית עבור הכלכלה הישראלית. גם אז העניק אריאל שרון יד חופשית לצעדים הנדרשים.

ראש הממשלה המיועד נתניהו ינקוט מדיניות דומה, אך צפוי לפקח מקרוב על הצעדים הכלכליים, כשלצידו מי שוויתר על כניסה ללשכת שר האוצר, אריה דרעי, כדי למנוע ככל הניתן פגיעה בשכבות החלשות ולאזן בין האידיאולוגיה הכלכלית של סמוטריץ' ונתניהו לבין הרגישות החברתית הנדרשת בהוצאתה לפועל.

הנושא השני הבוער לאזרחי המדינה הוא כאמור המשילות. הממשלה הנכנסת כבר מאיצה הליכי חקיקה שיחזקו עוד יותר את המאבק במכת הפרוטקשן, בנשק הבלתי חוקי, באלימות ובמאבק על אדמות הלאום. השבוע התבטא יעקב בורובסקי, ניצב לשעבר, בשבחו של בן גביר וטען כי מעולם לא הגיע אל לשכת השר הממונה על המשטרה מועמד כשבאמתחתו תוכנית, יעדים והצהרת כוונות לשיקום המשטרה ולטיפול בבעיות הקריטיות. ניצבים אמיצים פחות אמרו את הדברים שלא לייחוס.

גם במדיניות החוץ מצפים קברניטי ההנהגה החדשה לא רק לשינוי כיוון, אלא גם לפריצות דרך. הממשלה היוצאת החזירה למרכז הבמה את אבו מאזן והפלשתינים, שחרף הטענות על שיתוף פעולה פורה עם לפיד, גנץ ושות' - יצאו למערכה מדינית מול ישראל, כולל יוזמות לפתיחת חקירות בינלאומיות נגד ישראלים. "הישגים נוספים" הם עימות עם מצרים סביב סיום מבצע עלות השחר וההסכם השנוי במחלוקת - ולטעמי אף מופקר - עם לבנון.

בשבועות האחרונים צפו בעיניים כלות זורעי ההיסטריה ומנבאי הצונאמי המדיני כיצד נפגשו בכירים ממדינות המפרץ עם סמוטריץ' ובן גביר, ושלחו מסר של עסקים כרגיל וכוונה להמשיך להרחיב את הסכמי אברהם גם עם הממשלה ה"מצורעת" הצפויה לקום. אין זה סוד גם שנתניהו מכוון להתקדמות משמעותית מול ערב הסעודית. גם לגבי הסביבה המדינית הפחות קרובה, מביעים אנשי הממשלה הבאה ביטחון כי יצליחו לתקן את הנזקים העצומים שחולל לפיד מול מדינות מזרח אירופה, כדוגמת פולין, לאחר שנים של יחסים חמים וברית מדינית עם מדינת היהודים.

ברגע שתשכך סערת המשא ומתן - תחל הממשלה לעבוד. ראשי ארבע המפלגות מבינים כי המצביעים ששלחו אותם לכהן כחברי ממשלה וכמי שאוחזים בהגה השלטון, מצפים לתוצאות; כישלון עשוי לגרור תגובה חריפה בקלפי, וסבלנות המצביעים קצרה מאוד אל מול עיכובים ומריבות פוליטיות שתוקעות את המטרה של מימוש מדיניות הימין.

חובת ההוכחה

נתניהו, וגם שותפיו, לפחות נכון לכרגע, מביעים תמימות דעים בנוגע לרצון וליכולת לשלוט באופן שנקרא "מלא־מלא". זו עשויה להיות "פריחת הדובדבן" של הימין הישראלי. אחרי שנים של עמל ומאבקים שיטתיים בגורמי פקידות, במשפטנים ובשומרי סף מטעם עצמם, מאבקים שאין צל־צילו של ספק שיימשכו גם בקדנציה הקרובה במלוא העוצמה, הגיעה העת לקטוף את הפירות ולמשול.

מול איומים במרי אזרחי שמתקרבים פה ושם להסתה לסרבנות או לאלימות, נחושים מי שעדיין מפעילים את שריר המשא ומתן הקואליציוני לעבוד בשיתוף פעולה וליישם את המדיניות שבשמה נבחרו. יהיו שיברכו שהחיינו, יהיו שיאמרו קדיש על המדינה, יהיו שימלמלו אשרי המאמין. חובת ההוכחה לתומכים, למתנגדים, למורדים ולמסיתים וסתם לאזרחים מהשורה - מוטלת כעת על הנבחרים.