אדמה חרוכה על מלא: הקואליציה היוצאת מלבה ביודעין משבר חברתי-לאומי

זוכרים שהזהירו אותנו שאם הליכוד והימין יפסידו בבחירות, נקבל משהו בסגנון ההסתערות האלימה על הקפיטול? זוכרים שהתריעו שאם נתניהו יובס, הוא לא יכיר בלגיטימיות של התוצאות וישאיר אחריו אדמה חרוכה? אני מציע להסתכל, בדאגה, אחר התנהגותה של הקואליציה היוצאת כדי לראות איך נראית באמת אדמה חרוכה; איך נראה סטייט-אוף-מיינד של תרחיש קפיטול חברתי. בלי אלימות (עדיין), אבל עם זרעים ברורים של מצדה פוליטית.

כשראש ממשלה לשעבר מסביר לאליטה המדינית והדיפלומטית במערב, בטור ב"ניו-יורק טיימס", שמכונת הרעל הכריעה את "ממשלת הרצון הטוב" ועלתה לשלטון – זה אדמה חרוכה. זה לקבע בקהילה הבינלאומית את הנרטיב שלפיו ניצחון הימין בישראל הוא פרי תעמולת פייק-ניוז והסתה; כלומר ניצחון לא לגיטימי.

זה להניח לבנת חבלה בדיפלומטיה הציבורית של ישראל ולעודד ביודעין את העוינות כלפיה בדעת הקהל העולמית. זה בעיקר לחבל, באופן חסר תקדים אולי בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, ביחסי החוץ של ישראל. זו כמעט קריאה מובלעת לאי-שיתוף פעולה מדיני עם הממשלה הלא-לגיטימית של ישראל. עשה את זה נפתלי בנט.

כששגרירה במדינה אירופית מרכזית ומובילה – צרפת – מתדרכת על התפטרותה הצפויה מתפקידה משום שאינה מכונה לשרת תחת "ממשלת ימין קיצונית", זה אדמה חרוכה בחסות פטרונה, שר החוץ היוצא, לפיד. זה להעביר מסר לאומות העולם שהדרג הבכיר במערך הדיפלומטי של ישראל לא מכיר בלגיטימיות של הממשלה החדשה. גרוע לא פחות, זה מאותת לממסד הדיפלומטי בישראל לפעול באופן לעומתי לממשלה הנבחרת. זו אדמה חרוכה טורבו.

כשראש הממשלה היוצא נעמד על גשר באירוע מדיה מבוים המחופש ל"הפגנה" ביום שישי בצהריים, ומצהיר: "אנחנו לא פה רק בשביל לשלם לכם מיסים ולשלוח את הילדים שלנו לצבא בשביל שלטון שלא שולח את הילדים שלו לצבא... ואיתמר בן גביר עבריין אלים שהורשע בתמיכה בטרור ולא שירת יום אחד בצבא לא ישלח את הילדים שלנו לקרב" – זה כבר אדמה חרוכה על סטרואידים. זו לא הבעת דעה "חריפה" על הממשלה החדשה, אלא הצהרה על הבנה, ולמעשה מתן לגיטימציה מוסרית, לסרבנות – אם לא קריאה מפורשת לאי-ציות. וזה ראש הממשלה שלכם.

משחק מסוכן וחסר אחריות

תוסיפו לזה את הקריאות למרי אזרחי שיוצאות מפיו של סגן רמטכ"ל לשעבר וסגן-שר בממשלתו, ביחד עם הצהרותיהם המתסיסות של בני גנץ שמאיים ב"קיר ברזל" נגד נתניהו או גדי איזנקוט שמאיים במיליון מפגינים, וכמובן את קריאותיו של אהוד ברק ל"מרי אזרחי" (רק השבת במאמר נרחב ב"ידיעות אחרונות"), את עצומת המפכ"לים נגד השר החדש לביטחון לאומי, את השיימינג התקשורתי שסופג המפכ"ל המכהן עקב נכונותו לשפר את היחסים עם השר המיועד.

תוסיפו לזה כמובן את העידוד הממשלתי למרד הרשויות המקומיות ומנהלות החינוך המקומיות. האווירה ברורה: אם אנחנו לא ננהל – אף אחד לא ינהל. לא בחינוך, לא בדיפלומטיה, לא במשטרה, לא בצבא. לזה הכוונה באדמה חרוכה. אנחנו נמצאים בשיאו של קמפיין דה-לגיטימציה מתואם ומתוזמר נגד ממשלה נכנסת.

זה משחק מסוכן וחסר אחריות שלפיד, בנט, גנץ ושותפיהם מנהלים – בסיוע מאסיבי של "לשעברים" ובכירים. זה ליבוי של משבר אמון חריף בין הפקידות הבכירה בישראל – בדיפלומטיה, ברשויות המקומיות ובחינוך – נגד הממשלה.

זו התססה מכוונת של אי-אמון בקרב מפקדים בכירים וזוטרים, קצינים וטייסים מול הדרג הפוליטי, וזה עלול להידרדר למכתבי איום באי-ציות או חלילה לגל סרבנות גיוס או סירוב פקודה. שלא לדבר על הקיטוב החברתי ואווירת המשבר הלאומית.

זו אדמה חרוכה. ונתניהו ושותפיו מוכרחים להקים ממשלה בהקדם האפשרי, לתקן את הנזקים ובעיקר לכבות את מוקדי השריפה שהבעירו – בפזיזות נרקיסיסטית ובחוסר אחריות לאומית – ראשי הקואליציה היוצאת. המרקם החברתי-לאומי של ישראל באמת בסכנה.