הייתי כתבת פלילים כשעוד קראו לזה רצח על רקע רומנטי. פעם, לא כזה מזמן, גבר שרצח את אשתו, חברתו או גרושתו היה חשוד בהיותו גבר רומנטי. זה היה סוג של מחווה גרנדיוזית לסיים לאישה שאהב "קצת יותר מידי" את החיים. הייתי בזירות מדממות, שבהן גברים דקרו, חנקו, ירו או כיסחו במכות מישהי שהם פעם אהבו. נניח.
ראיתי מקרוב את חוסר האונים ואת אזלת היד של כולם, רשויות, משרדים ממשלתיים, משטרה, רווחה, תקשורת. אז גם נהגו לומר ש'הכתובת הייתה על הקיר'. כמעט תמיד, הכתובת הייתה על הקיר, ואף אחד לא הבחין. היום מחפשים את הכתובת על "הוול" של הנרצחות, ולא מוצאים כלום. עשרים שנה חלפו מאז. לפחות היום כבר לא קוראים לזה רצח על רקע רומנטי.
האמת היא שהבעיה מתחילה הרבה לפני הרצח. באבא שצורח ברמזור על אישה (זרה), מקלל אותה ואת אילן היוחסין שלה, כשהבן שלו במושב האחורי. שומע, סופג, מבין שמותר להשפיל נשים, לפגוע בהן, ואם צריך לצאת מהרכב, לאיים ולהחטיף להן, אז זה בסדר. המטרה: להעמיד אותן במקום. שיילמדו להתנהג.
הבעיה נעוצה בפחד המשתק מאותם גברים המסתובבים לידינו, מטילים מורא באלימות המילולית שלהם, בהתנהגות הבריונית שלהם, כשהם אוחזים בתפיסה שהכל שייך להם. המרחב הציבורי שלהם. הכביש שלהם, החנויות נועדו לשרת אותם (וכל מי שעובד.ת בהן), וגם מוסדות החינוך חייבים לסור למרותם.
עוד בנושא:
בשם הקורבנות: יחד נמנע את הרצח הבא
הצהרת תובע נגד אלירן מלול: חשד שתקף בנות זוג קודמות; מעצרו הוארך
"אני לא תמיד מצליח להיות בעל ואבא טוב": זה הרופא שחשוד ברצח אשתו
פוענח רצח מריה טל בקריית ביאליק
מכירים את האבות שהבטיחו לתת שיעור למורה או למנהלת? כשהכוונה היא: אני אהפוך שולחנות בביה"ס, אני אשרוף את בית הספר, אני אראה להם מה זה. תקשיבו למה שהם אומרים. לפעמים הם מתכוונים לזה.
הבעיה שלנו כחברה היא שאנחנו מתעלמים. מהפחד שזה יפגע בנו, שזה יגיע אלינו. אנחנו מתעלמים ומתעלמות מהגברים הבריונים שסביבנו, נותנים להם לשגשג ולפרוח, לגדל את הדור הבא של הבריונים, שישכללו ויפתחו את הבריונות שלהם בחצרות בית הספר, בגינות ציבוריות, במוסדות, במקומות עבודה ומחוצה להם.
להשיג את האקדח או את הסכין זה כבר עניין טכני, שולי. לא יודעת מי ולא יודעת מתי אבל אחד מהבריונים ההם אולי יהפוך לרוצח. אולי אחד מהם ירצח את הבת שלך.