דעיכת קצב ההדבקות וההחלמה מנגיף הקורונה בישראל כפי שזה נראה בשבועיים האחרונים לא מותירים ספק – אנו מצויים בשלבי ההכרעה אל מול הנגיף, לבטח בסיבוב הנוכחי. ועם זאת יש לעמוד על המשמעויות ולהבין – ייתכן ומדובר בניצחון בקרב, אך עדיין לא ניצחון במערכה.
ההתמודדות עם לוחמה ביולוגית, כפי שהצגנו בסדרת המאמרים בנושא, דומה מאוד להתמודדות עם טרור. הדמיון נוכח בהקשרים של פעולה מבוזרת, לעיתים לא נשלטת, הנדרשת לאורך נשימה, התאמת דפוסי חיים למציאות משתנה לאורך זמן, התאמת מענה ייחודי והתבססות על מודיעין מדוייק לשם בידוד אזורי פעולה ספציפיים - כל זאת תוך שימור רציפות תפקודית בקרב עיקר אזרחי המדינה.
עוד בנושא:
"ישראל תבצע 100 אלף בדיקות כדי להעריך כמה אזרחים פיתחו נוגדנים לקורונה"
רוצים לטוס: האם תוקם מעבדת קורונה בנתב"ג?
הקורונה בישראל: יממה ללא נפטרים
מתקפת סייבר על מעבדות המפתחות חיסון לקורונה
שגרת קורונה: הצרכנים ינטשו את הקניונים?
כפי שנתוני ההדבקה וההחלמה משקפים, מאז תחילת חודש מרץ התקבלו מספר החלטות משמעותיות מאוד מטעם הממשלה שאיפשרו את התנאים להכלת הנגיף ומניעת התפשטותו: עצירת הטיסות הנכנסות והיוצאות, האצת הצטיידות בתשתית וציוד, הקמת יכולת ניאור ובידוד חולים, זאת לצד מצבי סגר עד עוצר, או נרחב או ממוקד על-פי צורך.
החלטות אלו, וכנראה שבשילוב עם התנהגות האוכלוסייה (בדגש על אוכלוסיית הוותיקים) הביאו לכך שהנגיף לא יצא משליטה, וכעת מצוי בשלב דעיכה המאפשרת לקיחת סיכונים וחזרה לשגרה כמעט מלאה. העקומה בישראל לא שוטחה, בפועל היא רוסקה. אנו רואים בימים האחרונים קצב הכפלתי במחלימים, וירידה קבועה בחולים קשה והמונשמים. אין ספק שזהו רגע של הכרעה אל מול הנגיף, אך השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהכרעה טוטאלית, או מקומית.
התרחיש הסביר עליו מדובר הינו כי עד שימצא חיסון, או פיתרון שינטרל את הנגיף, סכנת ההתפשטות קיימת. והדגש על מציאת חיסון מוכוון לסתיו או לחורף הבאים. וכאן חשובה ההפנמה, הן ברמה המערכתית והן ברמה האזרחית – יש להטמיע את כל מה שנלמד עד כה בהחלטות ודפוסי הפעולה, במקביל למירוץ המדעי למציאת פיתרון.
ברמת המערכת – היכולת לנטר תחלואה, למקד בידודי מרחב פעולה, ולרכז מאמץ אל מול איזורים מוכים היא חיונית. בהקשר הזה ישנה למידה חיובית משילוב פיקוד העורף בפעולות שהתבצעו בבני ברק או נתיבות כדוגמה לצורך במענה ממוקד והעברת אחריות לצבא, על מנת לאפשר רציפות תפקודית במקומות האחרים.
עוד ברמת המערכת הוא הצורך במתן מענה ממוקד בבתי החולים, תוך בידוד חולי הקורונה מהאחרים. ייתכן אפילו שנכון לחשוב על מענה של בית חולים זמני לחולי קורונה, שיאפשר בידוד ממוקד יותר, ומתמחה. בכל מקרה, בדומה למצבי טרור – כאשר יש תקיפה ממוקדת, המענה הוא בבידוד מרחב הפעולה, ויירוט על ידי כוח מיוחד. כך נידרש לפעול בעיקר מכיוון שהובן שהמגפה לא תוקפת את כל המדינה, אלא אזורים מסויימים עם דפוסי פעולה מסויימים.
סוגיה נוספת ברמת המערכת היא ההחלטות באשר לסגרים טוטאליים, לרבות סגירה של הכלכלה והמשק. כאן יש לבנות מספר תרחישי פעולה עם החלטות מדרגיות. ניתן להבין כבר היום שסגירה טוטאלית אינה מחוייבת למציאות. אנו מבינים שהבעיות המרכזיות כרוכות בהתקהלות, ולכן מה שגורר התקהלות לא יוכל לפעול באם המגפה תחזור. זה אומר שבמקומות בהם אין התקהלות אין צורך להקשיח.
החלטות טוטאליות נכונות כאשר חוסר הוודאות טוטאלי, או כאשר מצויים תחת קטסטרופה. ההחלטה הטוטאלית בישראל הייתה נכונה בעיקר עקב מימד חוסר הודאות – בעיקר אי ההכרות עם הנגיף, והצורך בהקמת תשתית להכלתו. בסיבוב הבא אנו נהיה במקום אחר לחלוטין ולא נידרש בסגרים טוטאליים.
סוגייה אחרונה היא האוכלוסייה בסיכון – אין ספק שגילנו כאן פערים שמחייבים מענה. קבוצת הגילאים בסיכון, בהצטרף לסובלים ממחלות רקע, מחוייבים בכללי פעולה אחרים ובמענה אחר. מחד המענה יאפשר להם לתפקד, ומנגד, יצמצם את חשיפתם. זה דורש מענה מערכתי (למשל לבתי אבות), אך גם התנהלות נכונה של המוסד ושל הפרטים. התנהגות נכונה של הפרטים היא בעלת השלכות לא פחות חשובות בהקשר הזה.
לא ניתן שלא להתייחס לכללי ההתנהגות של האזרחים במציאות הזו. אין ספק שההיגיינה הבסיסית (שטיפת ידיים, והימנעות ממגע) הם בעצם עולם ומלואו. הנושא הזה חייב להיות מוטמע מהחינוך ועד ההתנהגות, לא רק בגלל קורונה, אלא כי זה נכון. בתוך כך העניין של לא להגיע למקום כלשהו כאשר אתה חולה במשהו, ולא משנה אם קורונה או לא. זה חלק ממה שנקרא "אזרחות טובה".
כדי להתמודד נכון ולהצליח לא רק בקרב, אלא במערכה, אנו נדרשים להטמעת הלמידה, שימור המודעות, וגם משמעת עצמית. הציבור הישראלי די מגוון בהיבטים האלה, ומכאן שאנו חייבים לחשוב על מנגנוני בקרה שבשלב ראשון יתריעו, ובשלב שני ימנעו.
אינני מחסידי הניטור האלקטרוני. הוא ייצר מגבלות אתיות חמורות באשר לחופש הפרט. להבנתי, בדיוק כמו שהתמודדנו עם שומרי הכניסה בעידן הטרור, אנו חייבים להתמודד בעידן של איום ביולוגי. אנשים שמגיעים לאזורי התקהלות חייבים לעבור סינון ובידוק. לא למען עצמם, אלא למען כולם. זהו נושא שיש לתרגמו לפעולה כל עוד, כאמור, לא נמצא פתרון שמנטרל את הנגיף.
היבט שנדרש לתחזוקה שוטפת הוא כמובן ציוד המיגון. צוות רפואי שאין ברשותו ציוד מתאים הוא מתכונת לאובדן שליטה ואסור שזה יחזור על עצמו. ולו רק מבחינה ערכית שאנחנו לא יכולים להקריב נכסים חיוניים במלחמה מהסוג הזה – אין לנו יותר מידי מאלו.
בסיכומו של עניין, שרשרת של החלטות נכונות בזמן ובמקום חסכה ממדינת ישראל קטסטרופה. יש ללמוד מתהליכים אלו ולהטמיעם בהחלטות מתמשכות ובהתנהגות האזרחים, בדרך זו ננצח לא רק בקרב אלא גם במערכה כולה.
הכותב הינו מפקד חטיבה לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו